המוּס האחרון
, Posted in
הכל התחיל כשהייתי עם ידיד שלי בקפה קפה.
לא מזמן, גמלתי החלטה בליבי ש"החל מיום ראשון דיאטה", ובראשון לא התכוונתי לסתם ראשון ערטילאי אלא לראשון הקרוב. אני לא שמנה, כן? מדובר על מספר מועט ביותר וחד-ספרתי של קילוגרמים סוררים שהחליטו להתיישב במקומות אסטרטגיים (יהודה ושומרון כמובן. אין, הם תמיד בעייתיים המתנחלים הללו. לכי תבני גיזרה מערבית מושלמת עם כל התנחלויות השומנים הללו. למזלי הם גרים בקראוונים כך שהם אמורים להיות קלים לפינוי).
כדי לתת להחלטה תוקף ציבורי הנפקתי אותה בבורסת המילים, כלומר: כתבתיה כאן, כדי שתוכלו לעקוב אחרי הביצועים שלי, אתם - בעלי המניות!
מלבד העובדה שאני חושבת שזה מעוות חברתית הרצון לרזון (את משנתי בנדון שטחתי בפוסט "רק כלבים אוהבים עצמות") ושאני בושה ונכלמת בעצמי שאני נותנת לחמישה קילוגרמים מ%^&%^*&^*ים להפריד ביני לבין האושר ולא מסוגלת לאהוב אותם (ואותי) בשלמות כמו שמגיע לנו, הרי שההחלטה נלקחה וממנה אין מנוס.
אני כבר שונאת אותה, את הדיאטה שלי. אני אוהבת לאכול, והכל. אני שונאת להיות מוגבלת, ומספיקה הכשרות שמגבילה אותי. אין לי שום רצון, כמו בנות מחורפנות אחרות (קרי: 95% מאוכלוסיית הנשים), להוכיח לעצמי (או לעולם) שיש לי יכולת שליטה עצמית. שליטה עצמית זה לחלשים, מי שחזק באמת פשוט נהנה ממה שגורם הנאה בחיים האלו (שלושת הדברים שציינתי בפוסט הכלבים).
אה, ואני גם שונאת ספורט. ומכשירי עינויים ספורטיביים. אז למה אני עושה את זה לעצמי?! קיבינימט עם שטיפת המוח החברתית הזו!!! עם היישור-קו החברתי הדפוק הזה!
אז אחרי שפרקתי עצבים, נחזור רגע להתחלה - כזכור יצאתי עם ידיד שלי לקפה-קפה. הזמנתי שם איזה מוס שוקולד משהו לפנים ולשומנים. כמו צה"ל מול המתנחלים, גם אני יריתי ובכיתי. כלומר אכלתי ובכיתי. השוקולד המתוק והנימוח התערבב לו בדמעותיי וכך נולד לו השיר, ששמו הוא בכותרת. הוא מבוסס כמובן על השיר הידוע "הקיץ האחרון" של להקת שפיות זמנית, אותו זוכרים ודאי כל מי שגדלו בניינטיז והזדהו עד עמקי נשמתם עם הטקסט ההתאבדותי החמוד להפליא הזה.
קבלו בתופים ובמחולות ובעוגות ובעוגיות את הלהיט המשודרג של להקת "דיאטה זמנית"!!!
המוּס האחרון
-------------------------
זה המוס האחרון שלי איתכם
כי החל מיום ראשון הכל ייעלם
שומניי יזרמו במורד הרחובות
כמו קילוגרמים נושרים ומנות אחרונות
אני אישה של חורף אבל כבר קיץ וים
והלוואי שהצמיג הזה לא היה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
רוצה ללבוש ת'ביקיני בלי לכסות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
על חמאה ושמנת וקלוריות ריקות
תעצמו את העיניים על ההליכון
ותחשבו...
על פאי.
אני רוצה ללחך עלי בייבי וגם
ללקק מלפפונים נטולי כל טעם
לדעת אם יש צורות מזון אחרות
ואם גם כשמתים עוד סופרים קלוריות
כי זה המוס האחרון שלי איתכם
כשיבוא יום ראשון כל זה ייעלם
לאט לאט נהיה פּוֹתיוֹת*
בין ממתיק מלאכותי למבחר פריכיות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
על עוגות קצפת וקלוריות ריקות
תעצמו את העיניים על ההליכון
ותחשבו, על פאי...
ותזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השומנים גדולים והשמלות קטנות
תעצמו את העיניים לפני הביס הראשון
ותחשבו...!
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פּוֹתיוֹת* - המקבילה העברית למילה המזעזעת שבנים כה אוהבים להשתמש בה ואשר נועדה לתאר אישה טובת מראה. בקיצור: זו הגירסה שלי למילה כּוּסיות (וביחידה: פותית). ומי ששאל את עצמו מה הגירסה העברית למילה המטופשת אף יותר -"כוסון"- ובכן, הכוסון הוא פּינוֹן.
הגירסה המקורית של השיר, למען תוכלו לזמזם להנאתכם
0 Response to "המוּס האחרון"
Post a Comment