וידוי חדיש
, Posted in
אז בעוד יומיים יהיה יומכיפור.
ביומכיפור עושים חֶשְׁבּוֹנֶפֶשׁ.
סבבה והכל, אבל בינינו, למי מכם עדיין בא להכות על החטאים הרגילים של "אשמנו בגדנו"? כלומר, זו רשימה שדי חוזרת על עצמה, כל יום, כל השנה, וביתר שאת בתפילות יום הכיפורים.
ואני אומרת, לא הגיע הזמן לרענן את כל החמסנו, לצנו ולוצצנו?
מה גם שמישהו חיפף שם בראשי תיבות עם ה"העוינו והרשענו" - זה לא פייר, זו סתם וו החיבור!
וגם מה זה בכלל זדנו?! אני אף פעתי לא זדתי. אתם זדתם? אי פעם מישהו מכם ניגש לרעהו ואמר לו "אחי, 'צטער. זדתי"?!
ובכן, הנני כאן כדי להושיע אתכם! קבלו נא בברכה
"וידוי חדיש"
שהוא בעצם רשימת חטאים מרעננת שתשובב לכם כליות ולב, עם פירוט נדרש של החטא למען היות הוידוי שריר, בריר, ונהיר:
אכלנו - חרא של דברים. אכלנו ביטבתה בעזריאלי. אכלנו בבורגר ראנץ', כשיש בורגרז-בר. אכלנו אוכל מטוגן ושמנוני. אכלנו נקניקיות ונקניקים, ולצערנו גם אכלנו סודוך (כמות הנתרן אגב, בסודוך ממוצע, עולה על זו שבצנצנת שלמה של מלח-ים). שתינו משקאות דיאט שמכילים יותר חומרים כימיים ממעבדה במכון וייצמן. טבלנו אגרולים ברוטב עאלק סיני, המכונה גם "רוטב אדום-סרטני". ערבבנו חלבונים ופחמימות. התמכרנו לקפאין, למשקאות אנרגיה, למסטיקים, והנורא מכל: לסוכריות גומי L
בזבזנו – יותר כסף ממה שהכנסנו לעו"ש.
גמרנו – ולא סיימנו, כי די להרוס מילים תקינות בעברית עם קונוטציות מיניות.
דפקנו – את הרכב. את השיטה. את מלכת הכיתה. טוב, לא, אבל היינו רוצים.
העמסנו – ימבה אוכל על צלחתנו ב"אכול כפי יכולתך", ב"הכל כלול", בסתם מקומות שעושים ריפיל לסלטים. ובסוף הכל הלך לפח.
העללנו – על בנים שלא רוצים אותנו שהם אומואים. או לפחות דו-מיניים חובבי בגדי נשים. או סתם אימפוטנטים.
ויתרנו – על הזכויות שלנו ועל מה שמגיע לנו בגלל ביורוקרטיה, עצלנות, אדישות, והתירוץ "אין מה לעשות, ככה זה במדינה הזאת" כשבפירוש יש (מי אמר חרם צרכנים וצדק וחברתי ולא קיבל קוטג' בהנחה?)
ויזזנו – פועל חדש מהמילה "ויזה". מתאר כמובן שימוש אקססיבי ( וכן, מילים קשות עושות לי את זה) באותה פיסת פלסטיק אומללה שאיתרע מזלה להתגהץ שוב ושוב בידיהן של מוכרות ערסיות קטנות.
זייפנו – חיוכים. צחוקים. מחמאות. וחלק מאיתנו אולי גם אביונות.
חפרנו – באֵת, במכוש, במקדחה ובעיקר בלשון.
טרפנו – קלפים. גוויות של בעלי חיים שהוגשו לנו בצלחת, בפיתה, בלאפה. ואנשים ממש יפים, או חלקים של אנשים ממש יפים, והותרנו בהם סימנים בצורת דצ"כ, עד"ש, באח"ב.
טיגנו – את עצמנו בשמש בלי מקדם הגנה.
יצאנו – לחרא של מקומות. למקומות צפופים מדי, מעושנים מדי, יקרים מדי, רועשים מדי, ועוד טענו שנהנינו.
כתבנו – יותר מדי סמסים. ואף אחת, אף פעם, לא היתה ערה L
לבשנו בגדי "הפסקת חשמל" – ש' חברתי נוהגת לומר לי כשאני מתלבשת ממש מכוער שכנראה התלבשתי בזמן הפסקת חשמל ועל כן התוצאות העצובות. אז ש', תני לי להגיד לך, שבמגזרנו יש כנראה אנשים שעוד לא גילו בכלל את החשמל, והם חיים לאורן של עששיות נפט... ודי במבט חטוף כדי לראות גברים חורשים על אותם בגדי שבת, חג, מועד ואירועים ושמחות הלוך וחרוש במשך שנים, אותו זוג מכנסיים שידע ימים כהים יותר ואותה חולצה שידעה ימים בהירים יותר.
לוינו – בגדים/ספרים/כסף מחברים, לצמיתות.
מכרנו – את נשמתנו לשטן, לאוכל, לסקס, לתאוות בהמיות, למותגים. לכסף. לכוח. לשררה. לעוז זהבי.
נהנינו- מכל רגע. בעיקר עם עוז.
סיננו – או הו, כמה שסיננו. שיחות, אנשים, וקללות מבין השיניים.
עישנו – פסיבית, אקטיבית, נרגילית, צנגילית.
פיסבקנו – ביצענו אלפי חטאי פייסבוק: חסמנו חברים. כתבנו סטטוסים יותר מפעם ביממה. העלמנו חלקי מידע. תייגנו. לייקקנו כדי לזכות בפרסים (ולא זכינו!). שמנו מלא שירים מיוטיוב על הקיר. כתבנו לחברות ממש דבות שהתחתנו ונראו בשמלת הכלה שלהן כמו הלוויתן הלבן שנפלט אל החוף "וואו היית מהמממממת בחתונה!!!!"
צעקנו – על נציגי שירות. על נציגות שירות. על מלצרים. על טלרים. על פקידות. ועל כל סוגי נותני השירותים הכי זוטרים, שמקבלים הכי מעט כסף, והכי פחות אשמים, אבל הם היו שם מולנו וחטפו את האש.
קראנו – חרא של ספרים: ספרי-טיסה. מותחנים. ספרי נשים דביליים. ספרי נשים דביליים עוד יותר. ספרוני עצות לחיים טובים. ספרוני עצות לחיים טובים עוד יותר. אבא עשיר, אבא עני, אבא שלי מת ולא הוריש לי פרארי אז הפכתי לנזירה. רומנים רומנטיים. רבי מכר של יוכי ברנדס. ואת הרוקי מורקמי (לא תצליחו לשכנע אותי שהכתיבה ההזויה, המשעממת והצפויה שלו היא מאסטרפיס). וגם חרא של עיתונות: מציצנית, צהובה, שטחית, משוחדת, מוטת אג'נדה פוליטית.
ראינו – חרא של תוכניות בטלויזיה, או במילה אחת: רעליטי.
שיתפנו – יותר מדי אנשים בחיים האישיים שלנו. רבאק, אפילו פתחנו בלוג! וטוויטר! והוספנו גוגל פלוס על הפייסבוק, מסנג'ר, ואייסיקיו שכבר היו לנו!
תיחמנו – כי אנחנו ישראלים וכי זה הספורט הלאומי.
אז יאללה חברים, שיהיה לכם כיפור שמח! כמו שנאמר בדרשה המובאת בספר הזוהר, שם על פי הדרשה את שמו של יום הכיפורים ניתן לקרוא כך: "כ-פורים", כלומר "כמו פורים".
לחיים טובים תיחתמו, אמן!
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3907338-.html