לֶה בלונז'- גוונים לדמותו
, Posted in
כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא טיפוס חובב שינויים.
גרתי 30 שנה בבית ההורים. רצוף. בלי שום גיחה לאיזה שירות לאומי בקיבוץ, בלי שום הצצה למגורים במעונות, בקושי איזו שבת-סטוץ אצל חברה פעם בעשור.
אני עובדת 11 שנה באותה חברה, רצוף. בלי שום גיחה לעבודות משתלמות יותר עם/בלי מסיכה, בלי שום הצצה לעבודות מניבות בונוסים, ואף לא סטוצון תעסוקתי אחד, כל השנים הללו! נאמנות מוחלטת.
גרתי 30 שנה בבית ההורים. רצוף. בלי שום גיחה לאיזה שירות לאומי בקיבוץ, בלי שום הצצה למגורים במעונות, בקושי איזו שבת-סטוץ אצל חברה פעם בעשור.
אני עובדת 11 שנה באותה חברה, רצוף. בלי שום גיחה לעבודות משתלמות יותר עם/בלי מסיכה, בלי שום הצצה לעבודות מניבות בונוסים, ואף לא סטוצון תעסוקתי אחד, כל השנים הללו! נאמנות מוחלטת.
ואז באה אמא שלי. והחליטה שאני משעממת. ושאני צריכה לגוון. ולחצה על הגיוון. ואני ילדה טובה, ומה גם שאמא שלי כן טיפוס מגוון, והגיוון נאה לה, אז בסוף נכנעתי.
נהייתי בלונדינית!
נהייתי בלונדינית!
טוב לא ממש בלונדינית, יותר בלונז'ינית, כלומר זרקתי כמה פסים בהירים בשיער וכמה מאות שקלים למעשב השיער. לא, זו לא טעות סופר: השיער שלי נראה כמו עשביה אחת גדולה כשניתנת לו יד חופשית (וניתנת לו. אני בעד חופש לכל ולעצמי ולגופי קודם כל) ומכאן הצורך במעשב. כבר היה מעשב ששאל אותי, בעת שניסה להתיר מן העשביה קשרים אחרי שלב החפיפה, אם אלו אכן קשרים בשיער, שמא שאריות של ראסטות מהתקופה שבוב עוד היה בחיים.
יחסית למעשב שיער היתה לו יד מאוד לא נעימה. הכל כאב לי: הסירוק. החפיפה. הצביעה. הגיוון. ייבוש השיער והחלקתו. בסוף הטקס הקרקפת שלי צעקה "הצילו" במבחר שפות (כן ז'אדק, ברור שגם בפולנית. וכם ברור שגם במרוקאית ז'וז'ו!) ואז שידרה למוח שאם עוד פעם המפגרת הזו (שזו אני, כן?) נכנסת למספרה היא לא תימנע מלהפוך גם אותו, את המוח, לבלונדיני בהתאמה.
טקס ההמרה מאריוּת לנמרוּת היה סיוטי כאמור ונמשך 4 שעות. לא מובן לי איך אדם שהקדיש את חייו לעיצוב סיבים העשויים מחלבון הקרטין מסוגל להתעמר בהם כך!
מעשב השיער משך וחרך וחרך ומשך לי את השיער בכל כך הרבה אופנים רעים ומשונים, שלא הצלחתי להבין מי הן הנשים המזוכיסטיות שאשכרה הולכות לספרים יותר מפעם בחצי שנה (שזו התדירות שלי, וגם היא יותר מדי!). הו מי יתנני כיסוי ראש מלא במהירה בימינו ואוכל לזרוק את כלי זיני על כל המספרות כולן! אמן.
 |
תופעות הלוואי של הבלונז'יניות לא איחרו לבוא: מיד בצאתי נפלטו ממני לחלל האויר יציאות כגון "וואו, איזה מסכנים העיוורים. הם לא יכולים לראות" בתוספת חשק עז ליהנות יותר.
למען האיזון, אספר שחוויתי בעבר (מעט, מעט!) חפיפות נעימות. הסירוק תמיד כואב לי והחלקת השיער בפן היא סיוט שלא ברא השטן (או שדווקא זו ההתמחות שלו, הבערת קרקפות ואוזניים באמצעות מכשירים הפולטים זרמי אויר לוהט), אך זכור אזכורה איך דווקא בטורקיה/תורכיה האנטישמית, חוויתי לראשונה אירוטיקת-מספרות.
מהי אירוטיקת מספרות, אתם ודאי שואלים, בעיקר הגברים שביניכם?ובכן, מדובר במזמוטים המתבצעים על ידי המעשב באזור הראש-צוואר-עורף-כתפיים, תלוי ברמת הסטיה של הממזמט, בעאלק-תירוץ של חפיפה או עיסוי הקרקפת בחומרי הזנה כלשהם.
למען האיזון, אספר שחוויתי בעבר (מעט, מעט!) חפיפות נעימות. הסירוק תמיד כואב לי והחלקת השיער בפן היא סיוט שלא ברא השטן (או שדווקא זו ההתמחות שלו, הבערת קרקפות ואוזניים באמצעות מכשירים הפולטים זרמי אויר לוהט), אך זכור אזכורה איך דווקא בטורקיה/תורכיה האנטישמית, חוויתי לראשונה אירוטיקת-מספרות.
מהי אירוטיקת מספרות, אתם ודאי שואלים, בעיקר הגברים שביניכם?ובכן, מדובר במזמוטים המתבצעים על ידי המעשב באזור הראש-צוואר-עורף-כתפיים, תלוי ברמת הסטיה של הממזמט, בעאלק-תירוץ של חפיפה או עיסוי הקרקפת בחומרי הזנה כלשהם.
מדובר בעצם במקבילה לעניין ה"קִיצִים" המפורסם, רק שקיצים נעשים במסגרת מערכת יחסים רומנטית בדרך כלל ולא עם בעלי מקצוע.
ובכן, עת ערכתי ביקור שורשים רשמי באנטליה לפני מספר שנים (גילוי נאות: אני רבע תורכיה/טורקיה), הלכתי לפנפן את שערי במלון הפאר בו שהיתי, שם גיליתי לראשונה את העניין.
אותו ספר תורכי/טורקי בסך הכל נתבקש להחליק את תלתלי השופעים, אך הוא מיוזמתו שלח ידיים אמונות אל חלקים נרחבים בהרבה משערי, גלש אל העורף והגב ובעצם לכל מקום שיכול היה במסגרת זה שישבתי על כסא המסופרות ולא שכבתי לי על מיטת עיסויים.
הייתי אז רכה בשנים (25) ואף לא ידעתי לכנות את הפעולה בשם אך משהו בה הרגיש לי, ובכן... חורג מיחסי מעשב-מעושבת תקינים. המדובר היה בעיסוי לכל דבר ועניין, אולי רק בלי שמן השקדים (המעצבן שריחו נדבר בבגדים ולא עוזב לעולם).
הייתי אז רכה בשנים (25) ואף לא ידעתי לכנות את הפעולה בשם אך משהו בה הרגיש לי, ובכן... חורג מיחסי מעשב-מעושבת תקינים. המדובר היה בעיסוי לכל דבר ועניין, אולי רק בלי שמן השקדים (המעצבן שריחו נדבר בבגדים ולא עוזב לעולם).
על אף המבוכה שתקפה אותי שכן הייתי כאמור פעורה בשנים ועוד יותר פעורה בעולם המזמוטים, וחרף העובדה שהוא היה תורכי/טורקי אנטישמי, צמרמורות העונג הידועות היו גם היו שם; והרי אני כבת מזל אריה, נאלצת לציית לחוקי האסטרולוגיה ולהיות חובבת פינוקים, ולו גם יינתנו אלו האחרונים בידי איש צר ואויב – כל עוד הוא מפנק, אני משתיקה את הציוץ הציוני ושומרת את הפטריוטיזם הלוהב שלי לעצמי. מה גם שהימים הם ימי טרום המרמרה, טרום ארדואן, טרום חובה לשנוא טורקים/תורכים...
חזרתי לארץ.
את אירוטיקת המספרות המשכתי לחוות גם בארץ הקוידש בביקוריי השונים אצל מעשבי ארצנו, אם כי אלו מעולם לא הגיעו לדרגת המקצוענות (והחרמנות, יש שיאמרו) כמו אותו המזמטן אתא-טורק הראשון.
אז זהו, כעת אני מסתובבת לי בחוצות הכרך עם גווני-שמש משל ישבתי כל הקיץ בים להסתלבט והשמש בכבודה ליטפה את שערי בקרני ה-UV שלה.
כל שנותר לי לקוות הוא שבעלי שיחי'ה לכשיבוא/לכשיוולד, יעריך את הסבל הכרוך בלהיות יפה ויצ'פר אותי על ההשקעה רבת השנים שלי בלוּקים הורסים בדירה נאה, כלים נאים, וגנן נאה שיבוא לסדר את העשביה (האמיתית!) שבגינה הנאה שלנו...
את אירוטיקת המספרות המשכתי לחוות גם בארץ הקוידש בביקוריי השונים אצל מעשבי ארצנו, אם כי אלו מעולם לא הגיעו לדרגת המקצוענות (והחרמנות, יש שיאמרו) כמו אותו המזמטן אתא-טורק הראשון.
אז זהו, כעת אני מסתובבת לי בחוצות הכרך עם גווני-שמש משל ישבתי כל הקיץ בים להסתלבט והשמש בכבודה ליטפה את שערי בקרני ה-UV שלה.
כל שנותר לי לקוות הוא שבעלי שיחי'ה לכשיבוא/לכשיוולד, יעריך את הסבל הכרוך בלהיות יפה ויצ'פר אותי על ההשקעה רבת השנים שלי בלוּקים הורסים בדירה נאה, כלים נאים, וגנן נאה שיבוא לסדר את העשביה (האמיתית!) שבגינה הנאה שלנו...
 |
| בתמונה: סחלב פראי, בלוגרית פראית, גוונים פראיים ומפשעה אחת פראית של אחד, עוז זהבי. |
