שלהי הקיץ עכשיו, אולי אפילו סתיו. אני קמה לי בבוקר, ונוסעת לעוד אודישן בדרכי לתהילה.
מן המפורסמות הוא שיום צילומים מחייב אותך להתלבש במיטב מחלצותייך, וכך אני עושה: עוטה את השמלה בתכלת זועק שלי ומקווה לטוב.
מה זה תכלת זועק אתם שואלים (טוב, אתן שואלות...). ובכן, זה (תקליקו עצלנים) תכלת זועק. כמובן שהשמלה שלי היתה הרבה פחות נסיכתית והרבה יותר טריקו, אבל הצבע זהה.
כתום האודישן (חתמתי על מסמכי סודיות, אחרת הייתי מספרת לכם...), והנה אנוכי ברמת החי"ל אשר בתל אביב. צריכה להגיע לעזריאלי. הולכת לכיוון תחנת האוטובוס ומתחילה לבדוק מי מגיע ולאן.
שפע קווים מגיעים לארלוזורוב, מה שבימים ללא עצלות אומר אוטובוס אחד, ובימים עצלים יותר שני אוטובוסים.
לא עוברת דקה ועוצר לידי נהג מונית. חרדי, מזוקן, זרוע נמשים/נקודות חן לכל רוחב פניו ומצחו הגבוה, שמנמוך ומבוגר.
- רוצה מונית?
- לא תודה
- למה לא? עד שיבוא עכשיו אוטובוס...
- זה בסדר, אני לא ממהרת.
- למה שלא תפנקי את עצמך? סעי ישר עד לאן שאת צריכה, עם מזגן... לאן את צריכה?
- לעזריאלי
- יאללה, בואי. 20 שקל.
- (מחשבת בראש ששני אוטובוסים זה ממילא 13 ₪). טוב, יאללה...
- אני דודו. ושלא תחשבי שאני נוהג לעשות את זה, לעצור ליד תחנות אוטובוס ולשכנע נוסעים לעלות למונית
- (חושבת לעצמי בראש: כן, בטח...)
דודו, הנהג שלא נוהג (לשכנע...) הסתבר כמי שיש לו הרבה לשפוך: הוא לא הפסיק לדבר כל הנסיעה. עכשיו אני, על הבוקר, לא אישה של דיבורים. תנו לשתוק בשקט עד 12:00 לפחות! אבל דודו לא נראה כמו מי שמתכוון לשתוק.
תחילה סיפר לי שהיה בעבר מורה בישיבה התיכונית אשר בקריית ארבע, וזאת במשך 15 שנה. לא רק זאת אף זאת: הנ"ל היה - לא פחות ולא יותר- מורה לחינוך גופני. על פי כרסו המבורכת וגובהו הדרדרסי משהו, היה קשה לי לדמיין אותו שורק במשרוקית כתומה, כשלגופו מכנסי ספורט וגופיה, עודו רודה בחבורת טינאייג'רים חטובים, מיוזעים וחובשי כיפה (אותם דווקא לא היה קשה לי לדמיין).
לאחר שגרונו החל בוגד בו (נסו אתם לשרוק כל כל הרבה!) פרש מן ההוראה, שהינה תחום לא מתגמל, כך קבל באוזניי, ופניו לביזנס: דודו שלנו פתח סופרמרקט מצליח בכפר גנים אשר בפתח-תקווה.
כאן כבר התחלתי לחשוב לעצמי, איזה מגניב זה היה אם לבעלי שיחי'ה היה סופרמרקט. אתם קולטים? סופרמרקט שלם לגמרי שלנו! לגמרי שלי! עם כל הוורתרס אורגינל (אתם חייבים לנסות את חטיבת השוקולדים החדשה שלהם. חייבים!) והלואקר שבעולם... ולחשוב שהחלום הכי מסעיר שלי על מקצועו של בעלי לעתיד היה שתהיה לו תעודת מהנדס סקסית. אני מאמינה ש-B.Sc זה לא באמת "באצ'לר אוף סיינס" כפי שנוהגים לחשוב, אלא ראשי התיבות של "Being a Sexy Creature".
בכל אופן, עודי הוזה על בעלי הסופרמרקטאי, המשיך דודו לספר על היותו יזם. כיום הוא מקים מבנה גדול מידות, אותו הראה לי בתמונות בסלולר, משהו בשומרון, באיזו היאחזות חדשה שהחליט להיאחז בה. בעיקר היה גאה בגג המבנה, אותו ניסה להראות לי בתמוניות הקטנטנות של הסלולר. אני לא מבינה גדולה בגגות אבל הנהנתי בהתפעמות, מה 'כפת לי, לא עולה לי כסף להיות נחמדה.
בין לבין סיפר לי דודו גם קוריוזים על אודות נוסעים שונים, למשל המורה המבוגרת שהסיע אמש, עימה דן ביתרונות וחסרונות המקצוע, כאשר בלהט הויכוח - משלא הסכימה עימו כי חרא של דבר הוא להיות מורה - אמר לה כי "אך הנה השנים במערכת החינוך ניכרים על פנייך". נו דודו, לאן נגיע אם תמשיך להעליב את הנוסעים?!
דודו המשיך לספר על ימי בחרותו, עת היה צנחן בצבא – ואף שלף לי תעודת צנחן, להוכיח כי : 1. פעם היה לו שיער. 2. פעם הוא היה בצבא. ג. פעם הוא היה חילוני. ולוחם!
את הדברים סייג דודו באומרו "שלא תחשבי שאני מנסה לעשות עלייך רושם, חלילה, אבל אני רב פעלים". אני? אני לא חושבת עליך כלום דודו, כי ברגע זה יש בתוך המוח שלי את-חפירה די גדול שלא מאפשר לי חשיבה כלל.
דודו אף טרח להוסיף שכעת הוא עומד על סיפה של תקופה חדשה: לימודי יהדות מתקדמים, מה שעשוי להשיבו לחיק מערכת החינוך "אך הפעם אהיה מורה לתנ"ך". בלי משרוקית, דודו...? לא חבל לוותר על כזה אקססורי נחשק...?
לבסוף, הגענו לסלע קיומנו, הלא הוא עזריא-לי הקדוש. הנחיתי את ידידנו הנהג היכן לעצור לי ושלפתי את עשרים השקלים המתבקשים, עודי מחשבת בליבי כי על אף שינאתי לאוטובוסים, לכל הפחות נהגי האוטובוס הזועפים תמידית לעולם לא יחפרו לנוסעיהם השבויים עד זוב דונג מאוזן.
אך!
אבוי!
מה זה?!
דודו מסרב לקחת תשלום!
טוען שהנסיעה הסבה לו קורת רוח מרובה והרי הוא חפץ להזמינני למשקה מכיל קפאין כלשהו!
מבולבלת קשות מלמלתי משהו על זה ש"אתה לא נשוי?" (-"אני גרוש...") ו"אני ממהרת לעבודה וגם יוצאת עם מישהו" (טוב שתמיד יש מישהו לצאת איתו(.
כעת, זאת עליכם לדעת קוראים יקרים: אני לא מזהה התחלות גם אם כל חמשת האותיות של המילה "התחלה" באות והולמות בראשי בפטישי פלסטיק. אני, בחורה תמימה. כיבשה צמרירית. לא חושבת שכל מי שנחמד אלי בהכרח יש לו אינטרס. לכן הבלבול ומפה ההפתעה הרבה שלא הייתי מוכנה לה.
מה גם שדודו זה, על פי קורות חייו ומראהו, היה בן 50 לפחות. ובכל זאת, התעקש, מדובר רק בכוס משקה. ותדעי לך שאף פעם לא קרה לי דבר כזה, אבל השמלה שלך, היא ממש יפה, ממש הצליח לך הבוקר, ובגללה עצרתי בתחנה איפה שעמדת, נראית לי תוהה כזו, ואני, מאמין שדברים לא קורים סתם, הכל מאיתו יתברך.
המשכתי למלמל משהו על זה שתודה אבל הבוס ממש מחכה לי בקוצר רוח ושאני חייבת לעלות למשרד.
"אבל אם חלילה משהו ישתבש עם ההוא, דברי איתי. הנה קחי, זה המספר שלי".
תחבתי את פיסת הנייר לתיק בעוד מוחי, החפור ממילא, מתמלא לו לאיטו בהרבה ראשי תיבות מסוג WTF???
כעבור שלוש שעות, אני ישובה לי לבטח במשרדי. קורות הבוקר כבר שככו קימעה. עונה לטלפון בלשכה.
- היי, זו טלי?
- כן
- את לא תאמיני, אבל נזכרתי בך
- הא? מי זה?
- זה דודו.... הנהג מהבוקר (דודו צוחק כטוב ליבו בגז-מוניות)
- דודו... ? (מנסה לעכל כי אני, קוראים יקרים, לא השארתי לדודו שום טלפון שלי!)
- כן, עברתי ליד עזריאלי אז חשבתי עלייך
- כן, טוב, תראה, אני באמצע העבודה...
- ודאי ודאי, חלילה לי מלהפריע, שלא תחשבי שאני מטריד, רק חשבתי שאולי...
- אבל אין חדש דודו. אני עדיין יוצאת עם מישהו.
- טוב, אז... להתראות
- (ניתוק מאוד עצבני של הטלפון).
דודו החצוף, רב הפעלים והמעללים, השיג את הטלפון שלי בלשכה די בקלות דרך 144. והטלפון של הלשכה כלל לא מתפרסם ב-144! אתם קולטים? אבל הוא הגיע אלי דרך לשכה אחרת. ככה זה כשאת סלב גם במקום עבודתך: אמרתם טלי, קיבלתם טלי. אז מה אם יש פה 7500 עובדים? טלי דרלינג, מסתבר, יש רק אחת!
טוף.
חוזרת לשיגרת יומי.
כעבור שעתיים...
שוב עונה לשיחה במשרד.
- היי, טלי?
- כן?
- נחשי מה? (שוב צחוק עבש אך הפעם כבר ממש מתפקע)
- מה?
- זה שוב דודו מהבוקר!
- כן דודו, אני זוכרת. אבל (ופה אני כבר קצת צועקת) אני ממש לא יכולה לדבר עכשיו (או אי פעם!!!). אני באמצע העבודה!
- טוב, אם זו הגישה שלך...
- אני מצטערת אבל זה לא מתאים.
- טוב, הבנתי, ביי.
כך (אני מקווה) בא הקץ על פרשיית הנהג של מיס דרלינג.
וקוראים גברים יקרים, הא לכם לקח לחיים, היישר מניסיונו המר של דודו ידידנו: אל תקפצו מעל הפופיק של עצמכם.
כאילו, דודו, עם כל הכבוד – אני קצת. קצת! מעל הליגה שלך. ולא שאני משתחצנת (טוב אני קצת, בכל זאת, שמלה יפה והכל), אבל – מילא היית ג'ורג' קלוני, בן 50 מיליונר ונאה, ואתה יודע מה? אפילו הוא קצת זקן מדי בשבילי, אבל אני מניחה שיכולתי להתפשר במקרה שלו.
אבל דודו! בחייאת קריית ארבע! לא כיוונת קצת גבוה מדי?! אפילו פטריק סוויזי ז"ל בשירו המשגע "היא כמו הרוח" (מתוך פסקול הסרט "ריקוד מושחת", כמובן) שר שם את השורה "Can't look in her eyes
She's out of my league "
והבחורה בסרט הזה היתה בכלל מכוערת ופטריק הו פטריק! הוא היה חתיך שם! אז... וויז אול דו ריספקט. דודו.
יאללה, שתהיה לך נסיעה טובה J
, Posted in
