הערב יחול ט"ו באב, וזה הזמן להתוודות על משהו.
יש לי סטיה.
ודאי תאמרו: רק אחת?!
צודקים, יש יותר. אבל על זו טרם סיפרתי לאיש.
אתם ודאי סקרנים לדעת מה היא, לכן לא אלאה אתכם בדיבורי סרק-סרק ואגש ישר לעניין:
הסטיה שלי היא:
מציצנות.
לכל קרובי-משפחתי וחבריי היקרים, צפירת הרגעה:
הסטיה באה לידי ביטוי במציצנות לזרים בלבד.
כמה זרים?
מוחלטים.
כן כן, זרים בלילה. וגם ביום. אני לא בררנית.
אז כן, אני טלי דרלינג ואני נהנית לפלוש לחייהם של זרים מוחלטים ברגע האינטימי והזוגי ביותר שלהם. ולצפות בהם מקרוב, מאוד. מה שיותר קלוז-אפ, יותר טוב. אני רוצה לראות להם את הלבן בעיניים, את השחור של המסקרה, את הנצנוץ של הליפגלוס, את הטפטוף של הזיעה.
אתם ודאי מחייגים כעת למוקד 100 הקרוב לביתכם (אם הם יענו לכם תוך פחות משעתיים מצבכם טוב), אך תנו לי להרגיעכם בשנית: על אף הנושא האמור, אין מדובר בעבירה על החוק.
אולי לפני עשור-עשוריים, זו היתה עבירה. לפי עשור-עשוריים, כדי ליהנות מחומרים טובים ולספק את יצר המציצנות שלי, הייתי ודאי נאלצת לעבוד ממש קשה: לחבוש על פרצופי גרב ניילון. לפרוץ לחנויות צילום באישון לילה. לגנוב את קלטת הוידאו או הדיסק החדשני שהם הכינו לחתנכלה, להגיע הביתה, להכניס את הקלטת למכשיר הוידאו, לקוות שאף אחד לא מסתכל בי ושכולם כבר ישנים, ולצפות.
אבל לא עוד!
כיום הרשת משופעת בקליפי חתונה וכך הסטיה שלי – שהיא צפיה בקליפי חתונות של זרים, למי שעוד לא הבין - יכולה לבוא לידי ביטוי באופן הפומבי ביותר ואין היא מאלצת אותי לעבור על שום חוק כלל ועיקר.
היום בחסות הרשת והשיתופיות שבה ובחסות פרטיותו של המחשב האישי, ניתן למצוא ביו-טיוב למשל שפע של חתונות, מכל הסגנונות:
מחתונות חרדיות שומרות נגיעה ועד חתונות גאות עם עברי לידר והפסנתר ברקע, וכלה בחופה תימנית מרגשת כולל סבתא תימניה קטנה בילט-אין. איך אפשר לראות את ההתרגשות שלו כשהוא חותם על הכתובה בחדר הייחוד עם הרבנים, את ההתרגשות שלה כשהוא ניגש לכיסא-הכלה לכסות אותה ולא לדמוע? הלב הפולני שלי לא עומד בזה. זרים או לא זרים, אני מתרגשת בשבילם!
וזה ממכר, החומר הזה. אני יכולה לשבת שעות ולראות את אודי וליטל, רועי ומיטל, מוקי ורויטל, חנניה וחמוטל, יהונתן ואביטל, ולא יימאס לי בכלל!
בקיצור, אני נהנית מכל העסק ברמות שאין לתאר.
צוחקת על כלות לא קלות בכלל שדוחקות בשיפעת הטבע להיכנס לשמלת כלה ואז מצטלמות על שפת הים משל היו הלוייתן הלבן שנפלט אל החוף.
נגנבת מכלות פרחות שרוצות להיות נסיכות מהאגדות ליום אחד, ועל כן מערימות על עצמן תוספות שיער בבלונז' גוונים באורך של רפונזל, ציפורניים באורך של המכשפה הרעה מהמזרח/מערב (תלוי במוצא של הכלה), ועגילי שנדליר שנגזלו מאולם הריקודים של היפה והחיה.
נעצבת בשביל כלות שתפסו חתנים לא חתיכים, קשישים, מקריחים, מכריסים. כן, הם בחורים טובים, אני יודעת. המראה זה לא מה שחשוב. ועדיין, אני מתבאסת קצת בשבילן.
משתעשעת לראות את האימהות של החתנכלה, נשים מבוגרות שלרגע נוגעות בזוהר ומעטירות על עצמן בשם אותו זוהר את כל מלאי הפאייטים שנותר לצביקה פיק מהאייטיז (ונותר לו די והותר!).
מתרגשת בחתונות של דוסים פעורים ובכלל מחתונות של המגזר שלנו ושלהם, השירים ברקע הקליפ תמיד קורעים לי את הלב (שירים חסידיים מרגשים אותי, נו).
סולדת מהקיטש, ומהעובדה שבסופו של דבר אין חתונות מיוחדות והכל חוזר על עצמו ולעוס לעייפה (הנה עוד פעם החתן והשושבינים קופצים באויר ליד הכלה. בעעעע!).
והכל אמיתי, אותנטי, חי, לא מבויים (וגם אם הצלם קצת מנסה לביים, מה שיוצא לו זו קטסטרופה כי השחקנים איומים). הדמעות הן משמחה, הנשיקות מאהבה, החזה מתפקע מתשוקה, סיליקון או חזיית פוש-אפ אימתנית, השמלה מסלון כלות ויויאן ראשל"צ, העקבים הולכים להרוס לכלה את הערב, החברים של החתן ערסים שיכורים והחברות הרווקות של הכלה מתות להיות במקומה.
זוהי דרמה אנושית ברגעיה המאופרים ביותר! הכל גליץ אנד גלאמור, כל עציץ דקל מפלסטיק הוא אי טרופי מרהיב, כל שלולית היא אוקיינוס, כל מטריה הופכת לפרופס וכל משקפי שמש להומאז' למטריקס.
אבל אתם, אל תראוני שאני שטוחונת; אני לא סתם מציצנית. אני מציצנית-מפיקנית!
אני מכל חתונות הזרים הללו עושה הפקות לקחים! אני אשכרה מחכימה מכל העסק הזה. אני לומדת מה אני אוהבת, ובעיקר מה לא. אני צוברת ניסיון בשטח, בלי צורך ללכלך באמת את הידיים הענוגות שלי. לומדת מטעויות של אחרים.
הנה למשל, דברים שלמדתי מהחתונה של אורי ובת-אל היפים והיקרים (אתם חייבים לצפות תחילה כדי להבין על מה אני מדברת!)
1- יש סטודיו לחתנים! ואני לא ידעתי שקיים כזה דבר. מטרוסקסואליזם שולטטטט!
2- וולוו זה רכב לא רע.
3- השסע בשמלה? בת-אלי, למה זה היה טוב, ועוד מקדימה?! עכשיו כל האורחים יודעים מה עשית כל הקיץ האחרון עם אורי...
4- הרולים עם הרשת של האמא בשיער. אחחח, איזו נוסטלגיה. הכי אסקימו לימון.
5- לרשום לעצמי: הקליפ אינו סרט הפורנו הפרטי שלי ושל בעלי לעתיד. לפיכך, סצינות ליחוך אוזניים (שלה את שלו), סצינות ליקלוק בין שדיים (אמיתי!!!) ואכילת סנטרים (נשבעת לכם שזה קורה שם!) צריכות לרדת בעריכה.
 |
| בתאבון מאמי! |
6- בנות, לא לזלזל בפדיקור! מסתבר שחצי מהקליפ את בכלל מסתובבת יחפה.
7- החלפת מוזיקה באמצע הקליפ? רעיון גרוע. בעיקר כשעוברים לשיר דאנס מזעזע של דיוויד גואטה, שבימים כתיקונם הוא דווקא בסדר והכל, אבל השיר הזה ספציפית זו באמת יציאה לא משהו שלו. מה גם שהשיר מדבר על פרידה... לא לעניין בחתונה.
8- לדאוג שמלווי החתן והכלה יהיו כבר לבושים למשעי בשלב צילומי הקליפ. המלווה של בת-אלוש ואורי עדיין היה בטי-שירט (ועוד פסים! כמה לא פוטוגני) מה שהיווה נוף לא ידידותי בכלל למצלמה.
9- הנעליים שלו מצולמות בהתחלה ושלה בסוף, ובכלל יש המון התעסקות סביב נעלי הכלה והן מצולמות די הרבה. ביג לייק!
10- והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה!!!
לסיכום, מה אומר ומה אדבר:
אין כמו ליהנות מאירוע שטרח, הפיק, עיבד וצילם מישהו אחר. לכל הזוגות שצפיתי בהם אני מאחלת שלא ייכנסו לסטטיסטיקה של 30 ומשהו האחוזים שמתגרשים כל שנה, שיהיו להם ילדים בריאים, מוצלחים ויפים, ושירבו שמחות בישראל.
אמן!
, Posted in
