אוי ברצלונה
, Posted in
שקרים.
טוב, כולנו משקרים, כל יום. בשביל השלום, וכדי למנוע מלחמה, וכי לא נעים, וכי נעים הרבה יותר לשמוע שקרים מאשר את האמת (תמיד תגידו לי שרזיתי ושאני נראית בת 19 וחצי, מה אכפת לכם, זה עולה לכם כסף?).
אודה על האמת:
האמת מעולם לא היתה נר לרגלי. (ובכלל, נרות ליד הרגליים עלולים להמיס את הלאק על הבהונות, לא?).
כבחורה, אני נולדתי לטייח. מה זה איפור אם לא טיוח של הפרצוף האמיתי? מה הם עקבים אם לא טיוח של גובהי האמיתי? מה הוא צבע לשיער אם לא צביעות אחת גדולה, ומה היא חזיית פוש אפ אם לא האמ-אמא של האשליות? (אין להסיק מכך שאני משתמשת במי מהנ"ל. אבל אם תקראו עד הסוף, מבטיחה לכם תמונה של ציצים).
התרבות המערבית לא רק שלא מעודדת את אמירת האמת, אלא שספציפית לגבי נשים היא מעודדת אותנו לשקר לאומה.
הבוקר קמתי על הצד הכואב שלי אז נשארתי בבית. מה עושים בבית בבוקר? אוכלים מלא אוכל-נחמה (שוקולדים ובמבה ולחמניות עם חמאה וריבה ועוד כל מיני חומרים להבראת הגוף) וצופים בתוכניות הבוקר. אז מה למדתי מתוכנית הבוקר שלי?
1- שטל מן היא מנחה ממש, אבל ממש גרועה. הכי גרועה מלבד אולי נעמה קסרי, ותאמינו לי, זה ממישהי שהיתה מעריצה של אודטה.
2- בלוגרית אמריקאית (כמדומני) החליטה לפתוח פורום שבו אימהות יוכלו להתוודות על מעשיהן הנפשעים היותר, במסגרת "היום זהו ה יום ללא דין"! (וכן, זה נשמע יותר טוב באנגלית. נו ג'אדג'מנט דיי!). כיוון שנשים נשפטות על מעשיהן באופן בלתי פוסק (בעיקר בידי נשים אחרות), וגם שופטות כמובן את עצמן באופן בלתי פוסק (אני כבר שנים טוענת שאף אחד לא יכול להעביר עלי ביקורת יותר גרועה מאשר זו שאני מעבירה על עצמי), הוזמנו אימהות לכתוב באינטרנט את הדברים שבאמת הן עושות בלי לפחד משיפוטיות. אי אפשר היה לטקבק או להגיב בשום צורה מלבד: "Like," "OMG, Me Too!" or "Hug." מה שהפך את המקום למקבל ומכיל מיידית ולהרבה יותר ידידותי כמובן למתוודות.
זה גרר הרבה וידויים מגניבים (וגם הרבה יח"צ).
הבהיה באייטם הזה גרמה לי קצת לקנא. איך הייתי רוצה לא לטייח ולא לשקר. להגיד למי שבא לי עליו שבא לי עליו, ולמי שלא – שלא בא לי עליו. איך בא לי שאנשים אחרים יגידו גם לי אם בא להם עלי או לא בלי שאצטרך לתהות ולנסות לנחש. איך כולנו משתפנים להגיד דברים כאלו ונתקעים עם פנטזיות שהולכות ותופסות את שאריות המקום שנשאר לנו במוח אחרי שצפינו בעשרות קטעים של חתולים מנגנים על פסנתר ביו-טיוב.
איך כל זה קשור לברצלונה, אתם שואלים?
או! טוב ששאלתם.
כי גם לגבי חו"ל יש מן קונצנזוס שקרים מופלא שבו אני בתור התיירת מתחייבת לספר שהיה "מדאאאאאים!!!!!!!111111" ואתם בתור אלו שעוד לא ביקרו שם מתבקשים לקנא, לבקש פרטים, לעשות לייק על התמונות הסופר משעממות שצילמתי שם (ושנראות בדיוק כמו התמונות של כל שאר 450,672 האנשים שביקרו שם השבוע) ולהיאנח "בקרוב אצלי".
ובכן, הייתי בספרד.
ולא נהניתי.
אומר זאת שוב יונית:
הייתי בספרד ולא נהניתי.
כן כן: אני, טלי דרלינג, החלטתי לשם שינוי לא לשקר ולהגיד את האמת: הייתי בספרד (קוסטה בראווה-חירונה-ברצלונה), ולא נהניתי כמו שציפיתי וכמו שסיפרו לי אלו שכבר היו שם שנהנו.
או! טוב ששאלתם.
כי גם לגבי חו"ל יש מן קונצנזוס שקרים מופלא שבו אני בתור התיירת מתחייבת לספר שהיה "מדאאאאאים!!!!!!!111111" ואתם בתור אלו שעוד לא ביקרו שם מתבקשים לקנא, לבקש פרטים, לעשות לייק על התמונות הסופר משעממות שצילמתי שם (ושנראות בדיוק כמו התמונות של כל שאר 450,672 האנשים שביקרו שם השבוע) ולהיאנח "בקרוב אצלי".
ובכן, הייתי בספרד.
ולא נהניתי.
אומר זאת שוב יונית:
הייתי בספרד ולא נהניתי.
לא נהניתי.
חו"ל זה סתם מגעול. אין מה לקנא.כן כן: אני, טלי דרלינג, החלטתי לשם שינוי לא לשקר ולהגיד את האמת: הייתי בספרד (קוסטה בראווה-חירונה-ברצלונה), ולא נהניתי כמו שציפיתי וכמו שסיפרו לי אלו שכבר היו שם שנהנו.
בקוסטה הרגיש לי טבריה. בשדרות הרמבלה הרגיש לי שדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין. במזרקות הרגיש לי דיזינגוף. הכי נהניתי במוזיאון של דאלי, וגם זה רק בגלל שדמיינתי שיום יבוא ואקים מוזיאון ואקרא לו מוזיאון טאלי.
אז בגלל שהכל הרגיש לי נורא ישראלי חווית החו"ל התמצתה בעיקר בפן המעפן שלה, שכל דוס מצוי מכיר: אי אפשר ליהנות מהאוכל המקומי ומהדרינקים המקומיים. בנוסף, בגלל שזה היה טיול מודרך (אני אוהבת שמסבירים לי, מה לעשות, לא אוהבת לעשות שיעורי בית לפני טיולים) אז גם לא היה זמן פנוי לנסות לספוג קצת אוירה. אפילו בבריכת המלון לא זכיתי לשכשך. את הזמן הפנוי ביליתי בלנסות להחלים מהמרתון של היום שחלף ולהכין את גופי למרתון של היום הבא. אפילו מזכרות לא הספקתי לקנות (מזל ששני זוגות נעליים דווקא כן, מה שגורם לי לחשוד שאולי יש איזה אל-נעליים שדואג לי אישית בתחום הזה).
בכללי, נדמה היה שהתיירות הספרדית מתבססת על האדרת משוגעים: גאודי, הוא היה משוגע! לגמרי! אף אחד לא רצה לגור בבתים המוזרים של גאודי בזמן אמת, אך כיום, בזכות טוויסט של יחסי ציבור, מכל העולם באים לראות את המבנים של האדריכל המטורלל הזה! ודאלי! מחורפן על כל הראש! הוא שם ביצים בכל מקום! והוא בכלל היה אימפוטנט! ופיקאסו! עוד לוקו אחד!
אימרו נא ידידי:
החסרת משוגעים אנוכי?!
חסרים לי משוגעים בארצי שלי שאלך להתפעל ממשוגעיהם של אחרים?! וזה עו
כדי לנוח מהביקור בספרד לקחתי חופשה של שבוע בצפון.
ולגמרי, לגמרי נהניתי ממנה הרבה יותר. אמנם היה חם בטירוף אבל זה היה החום שלנו. והאוכל שלנו. עם שקיות שוקו בבוקר – שלנו! אפילו החרקים דיברו עברית. תענוג.
אז תגידו מה שתגידו, שלא יוצאים לטיול מאורגן, ושככה אי אפשר ליהנות, אבל זה בכלל לא קשור. האוירה בחו"ל לא מפעימה אותי. השהות שם לא מהלכת עלי קסמים. היא מהלכת עלי זרות, ניכור, אפילו אלמנטים של השפלה (נשבעת לכם שאחד המוכרים באיזו חנות התחיל להסתלבט עלי במרוקאית). אנ'לא באמת נהנית בחו"ל. אני מסמנת V על המקומות הקדושים לתייר אבל להגיד לכם שהיה לי מדאייייים ושאחזור?
לא.
אבל לגמרי בא לי עוד חופשה בצפון. או סתם בחוף של הרצליה, זה גם בצפון... צפונית לת"א, לא....?
מצ"ב מבחר תמונות מצ'עממות. תהנו ואל תקנאו!
 |
לגעת בגאודי |
 |
לגעת בדאלי |
 |
לגעת בטלי |
 |
הבטחתי וקיימתי |
נ.ב - מוזמנים להרגיש איתי כל יום כאילו זה יום ללא דין ולספר לי מה אתם חושבים עלי כשאתם לבד בחושך. מבטיחה לא לשפוט!
