עלילות שינדרלילה ו/או: המלצה על סרט לדוסים והרס עלילתי (או "ספוילר" בלע"ז)
, Posted in
מהשורה השלישית בסינמה סיטי, הכל נראה הרבה יותר מעורר כבוד. בטח כשאת מביטה מלמטה למטה, ובטח ובטח על בית המלוכה ואנשיו הענקיים (ולא, לא תרתי. סתם ענקיים. ואם יש לקח שתיקחו איתכם מהפוסט הזה, זה יהיה שאל תסכימו לשבת בשורה השלישית).
האוסקרים שלקח הסרט הגיעו לו, ללא ספק, ואם היתה קטגוריית "הסרט הצנוע ביותר" הסרט הזה היה לוקח בהליכה אוסקר גם בקטגוריה הזו (דוסים, מחפשים מה לעשות בדייט? מצאתם!) .
אז ביקורת סרטים מנומקת לכו תקראו בשלל אתרי ביקורות הסרטים (לא שיש לי בעיה לבקר, ואני אפילו חושבת שאני עושה זה די טוב, אבל לא בא לי עכשיו). אני כאן כדי להאיר נקודה שחשבתי עליה במהלך הסרט וקצת אחריו.
בעצם, יש בסרט עלילת משנה משנית ביותר, שאלו בעצם 3 סיפורי ריליישנשיפס:
1- של ברטי הנסיך ולימים המלך המגמגם, ואשתו.
2- אחיו דיוויד, הנסיך (ולימים המלך... תראו ת'סרט נו J) אשר מנהל מערכת יחסים עם מיסיס סימפסון האמריקנית, נשואה פעמיים ופרודה בהווה שעומדת להתגרש שוב למענו
3- של ליונל המטפל בדיבור (ג'פרי ראש המעולה) ואשתו.
אני מסתכלת על כל מערכות היחסים הללו מנקודת מבט נשית, כי אני, מה לעשות, עד שיוכח אחרת (ושלא יהיה ספק- הלוואי ויוכח אחרת!) - אישה.
אשתו של ברטי בעצם חיה עם גבר בעל לקות. לא קל, גם אם זה רק גמגום. מה גם שהוא קצת עצבני ונרגן והרבה פעמים חסר ביטחון כתוצאה מהלקות ופחדן. הם מאוד מתאימים שכן היא אסרטיבית, שקולה, מבינה ומפרגנת, מחזקת ותומכת. הדמות שלה מצטיירת כאישה המושלמת (אולי כי יוצרי הסרט רוצים שנדע להבחין בין אישה טובה לאישה רעה ולכן הם מציירים את הסטריאוטיפ הנ"ל בצבעי שחור לבן בוהקים).
מהעבר הנגדי- נמצאת האישה –שטן. עמדת היוצרים כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט כלפי הסימפסונית מאוד ברורה: דיוויד הוא שרליל, ואהובתו שרלילת-על, הוא נהנתן חסר אחריות ואף טיפש שכן כתוצאה מגחמתו להינשא לאמריקנית העממית הוא נאלץ לוותר על כסאו, כי המלך (כמו כהן?) לא יכול לשאת גרושה לפי חוקי המדינה או הכתר או מה שזה לא יהיה. היא כמובן מעשנת ללא הפוגה (סטריאוטיפ ידוע של אישה רעה), עורכת מסיבות ונשפים יקרים על חשבון המאהב העשיר, לובשת שחור וחשוף ולא דופקת חשבון לכללי הטקס. אף אחד לא מבין מה הנסיך העשיר והצעיר (ממנה ככל הנראה), הרווק והנאה מוצא בה. דמותה מושמצת ללא הרף בפי כל.
הזוג המבוגר יותר, ליונל המטפל בדיבור ואשתו, הם זוג אוסטרלי-בריטי ממוצע: יש להם כמה בנים חכמים ונחמדים (babe alert: נא לשים לב שהגדול מביניהם הוא הדמות הזכרית הכי יפה בסרט. בסרט נטול חתיכים כמעט לחלוטין, הוא היה קרן האור היחידה, וגם זה רק לקראת הסוף כי בתחילת הסרט הוא בן 13 בערך). הם גרים בבית עני למדי בשכונה מכוערת ועניה בהתאמה אבל הם מסתדרים יופי-טופי. לשניהם יש אינטליגנציה רגשית גבוהה וחוש הומור, וזה מודגש בסרט.
ת'אמת? הסימפסונית הכי שיחקה אותה. על אף שניסו ליצור לה דמות נלעגת בסרט, אני חושבת שהיא תותחית. לכתחילה דפוקה מכל הכיוונים – גרושה פעמיים, לא יפה במיוחד, נטולת ייחוס במדינה שבה מעמדות הם דבר בסיסי, בקיצור: בשוק הפו"פ היא מניה בירידה חדה. אבל דיוויד, שמניות השוק שלו בעליה מתמדת, מאוהב בה ברמות קשות. זה אולי קצת אינפנטילי אבל יש בזה משהו יפה, בסיפור השינדרלילה הזה (שינדרלילה= סינדרלה+שרלילה).
ובעיקר זה שהוא מוכן לוותר על הכתר בשביל להתחתן איתה. תבינו, העצות שהוא מקבל מכל עבר הן "תישאר איתה ביחד, רק אל תתחתנו. שתהיה המאהבת שלך". אבל הוא אשכרה מתעקש שהכל יהיה על פני השטח ולא במחשכים. ושהקשר שלהם יהיה רשמי וגלוי.
אז נכון שיוצרי הסרט מנסים די בכוח להוציא אותו טמבל ומגוחך ואידיוט, אבל כסיפור אהבה, יש פה משהו עצום. כמה אנשים בכלל, גברים או נשים, מוכנים ללכת עם בן זוג שלא מקובל על ההורים שלהם/ החברה שהם חיים בה? לא קל לצאת נגד העולם. וכיוון שלא מדובר באגדה הוליוודית אלא במקרה אמיתי, אז בכלל. יצא אביר!
ואם נדלג על שלב ההתאהבות שהוא לא תמיד הכי רציונלי, אז הקשר השורד לאורך זמן שיוצרי הסרט רוצים שנעריך הוא כמובן זה של המטפל ואשתו. ממש הגשמה של המימרה "איזהו עשיר- השמח בחלקו" (מסכת אבות).
בצילומים מדגישים את העליבות של הבית שוב ושוב, ועדיין אפילו המלך המתנשא (את זעקות מקל המטאטא התחוב עמוק בישבנו וזועק "הלפ" במבטא בריטי כבד שמעו היטב ברחבי האולם), מרגיש בנוח לשבת שם על הכורסאות המרופטות ולראשונה בחייו להשתחנ"ש (שחנ"ש = שיחת נפש).
ההרגשה היא שאפילו עם אשתו הוא לא פתוח ככה. וגבר סגור זה לא כיף, מלך או לא מלך (וזה היה הטיפ השני והאחרון שלנו מהפוסט הזה, חברים). גבר עם הומור לוקח, גם אם הוא נראה כמו ג'פרי ראש. למרות שתמיד עדיף שהוא ייראה יותר כמו ג'וני דפ ששיחק איתו בשודדי הקאריביים... ;)
לסיום, אני מצרפת לכם את שירו של הזמר הנודע, מ. עפיה, "תן לה". השיר ככל הנראה היה גורם למלך ג'ורג' השישי להתפלץ קלות. בכל אופן, בשיר שוטח הזמר את משנתו כלפי זוגיות במילים "אם היא מלכה - אז תן לה את הכל", מילים עליהן אני כמובן חותמת בלב שלם. רק מ', שאלה קטנה: מה זה לעזאזל "תן לה מלמעלה"? הקהל הקדוש לא יכול לחשוד בי בחוסר יצירתיות, ועם זאת, אני מתקשה להבין את כוונת המשורר.
