למה אני שונאת 69
, Posted in
פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי שאוטובוסים הם מקום נפלא: אפשר לקיים בהם את מצוות "והדרת פני זקן", והם מביאים אותך מנקודה לנקודה. מן צדיקים יעילים שכאלו על גלגלי ענק.
מאז גדלתי ואני זו שאת פניה יש להדור, בעיקר כשאני משטה בציבור הנוסעים עם בטן ההריון הקטנה והקבועה שלי (האבא הוא, במקרה ותהיתם, סניף "רולדין" בעזריאלי. הוא שתרם גבינית אחר גבינית, קארוסון שוקולד אחר קארוסון שוקולד. לש בתנור וזורה בפה שלי, חתיכת בן אופה).
בכל אופן, תחב"צ (=תחבורה ציבורית) בארץ היא דבר נוראי. מדוע, תשאלו? או! אני פה כדי לספר.
רק בשבוע שעבר אני מתיישבת לי בקו 70, בתחנה המרכזית בת"א, ששמועות מבוססות למדי טוענות שבין קרביה הפתלתולים מלאי הסחי והעובדים הזרים מצוי פתחו של גיהינום (החשד שלי נופל על איפשהו בקומה 2 המסתורית).
הקו עדיין ריק. ריק אמרתי?
חשבי שוב, מיס דרלינג, שכן ממש ליד זרועי הימנית מתגודדים להם מספר תיקנים מהזן הגמדי אך המגעיל באותה מידה כמו הזן הרגיל. היה נראה שהם נהנים בחברותא. אולי ניגבו איזה חומוס. לא רציתי להפריע את שלוותם ועברתי למושב אחר, פחות צפוף, עם פחות חברה. תחושת הקבס שעלתה בי אז עולה בי גם היום כשאני נזכרת בזה.
אבל מה זה ג'וקים קטנים לעומת ג'וקים גדולים.
את ההטרדה המינית הראשונה שלי (וכן, ברור שהיו עוד הרבה מאז) עברתי באוטובוס, בקו 40 האיום שיוצא מבת ים לת"א. הייתי אז בשירות הלאומי, וכרגיל היה צפוף אימים וחנוק. עמדתי דחוקה כמו סרדין בקופסה. אבל לפחות לסרדין בקופסה לא נצמד גבר מאחורה.
באופן אישי התפתחתי לאט כך שבאותם ימים לא באמת הכרתי את האינסטלציה הגברית ופועלה המרתק, אבל זה עדיין הרגיש לי לא תקין. הייתי כמובן מבועתת מהסיטואציה ומשותקת מכדי לפעול (אני בטוחה שכל הנשים שקוראות את זה עכשיו יודעות על מה אני מדברת, שלא לדבר על תחושת ה"אולי אני מדמיינת את זה והוא בכלל לא מנסה להידחף לתחת שלי").
בכלל, אוטובוסים הם גם עדן לסוטים. מה הם אשמים ש"דן" מתקמצנים להוציא אוטובוסים שעוברים במרכזי תעסוקה חשובים בתדירות גבוהה יותר? האם זו אשמתם שהצפיפות מאלצת אותם להתחכך כך בבנות ישראל?
פתאום הרעיון של אוטובוס "מהדרין" לא נשמע כל כך אנטי-פמיניסטי, נכון...?
גם במקרה דנן, תחושת הקבס שעלתה בי מלווה אותי עד היום. וזה שלא יכולתי לעשות עם זה כלום, כמאמר השיר של יונה וולך. כי באמת היה צפוף ולא היה לאן לברוח. ותודה ל"דן" על החוויה הנשית המרנינה הזו.
וזה שאוטובוסים מגיעים מתי שבא להם, זה שפוי? הגיוני? זה שירות? זכור אזכורה את הטראומה אי שם מתחילת שנות ה-20. הייתי צריכה להגיע מהמכללה לעבודה במוקד השירות. האחראי משמרת היו קפדנים ואני לא רציתי לאחר. חיכיתי וחיכיתי לקו האוטובוס המז@$@$#%# יותר מדי זמן. ועד שהוא בא – הוא לא טרח לעצור בתחנה!
דמעות החלו זולגות מעיני מרוב ייאוש ותסכול. כן, זה טפשי אבל זה מה שהמתנה מורטת עצבים עושה לי. בצר לי, נאלצתי, סטודנטית עניה, לקחת מונית לעבודה, אחרת הייתי מאחרת למשמרת.
אכפת להם בכלל שעל דבר כזה אדם יכול לאבד את מקום עבודתו? רק בגלל שלא שמעו בכל חברות האוטובוסים על המושג "עמידה בזמנים"? ועל זה שהנסיעה הבודדה הזו עלתה לי כמו כרטיסיה שלמה??? שוות ערך לזוג נעליים בסוף עונה?!
ולא, אל תציעו לי לעשות רישיון! כל מכונית על הכביש הרי רק מחמירה את זיהום האוויר (ולדעתי עלייתי על הכביש עשויה אף היא לפגום בבריאותם של אי-אילו הולכי רגל... אם אתם מבינים למה אני מתכוונת ;))
עד כאן להפעם, המשך התעללויות התחב"צ במיס דרלינג בפוסט הבא!
וכן, אני יודעת שלא עניתי על השאלה שבכותרת. גם זה יהיה בהמשך...
לו היה האדם מאמין באמונה שלמה שיכול הקדוש-ברוך-הוא לזמן לו כל צרכיו,לא היה נוסע שום נסיעה.
(רבי נחמן מברסלב 1772 - 1810: מז'יבוז - אוסוטה - מדודיווקה - קושטא - חיפה - טבריה - צפת - זלטופול - אומן - ברסלב - לבוב - אומן)
מעניין ויפה מאוד
אורן,
לפחות היית מזכירה את קו 69 מתל אביב לביצה :)