חיי האהבה של טלי דרלינג / טייק 8
, Posted in
עידו ("לחץ") בעל האחוזות ו/או הנזיר שמכר את הפתוּת שלו
לשם שינוי, זה לא החל באתר הכרויות. חברה של אמא שלי המליצה לה על מיודענו זה. בן 36, מאזוּר, תימני עד העצם (כאחת שחובבת יופי שחור ושאינה גזענית כלל ועיקר כמובן שהדבר לא נאמר לגנותו. כמה מחברי הטובים ביותר הם מלחכי לחוח וכו').
כבר בשיחת הטלפון הראשונה הבהיר לי הנ"ל ש"אם זה זה אז תוך חודשיים מתחתנים, אנחנו לא ילדים". צודק, אנחנו לא ילדים. ילדים אף פעם לא לחוצים ככה. ילדים גם אף פעם לא אומרים בסוף שיחת הטלפון הראשונה "המשפחה שלי מבוססת". אלא אם כן הם ילדים קצת... טוב, תמשיכו לקרוא ותחליטו לבד.
קבענו לדבר שוב למחרת. הנ"ל מאוד התעקש שניפגש כבר באותו הערב, כשניסיתי להבהיר לו שכעת שמונה בערב ועוד לא הגעתי הביתה אפילו הוא אמר "אז ניפגש לעשר דקות, מה אכפת לך? נראה אם מתאים, כן כן לא לא. את יודעת שמראה חיצוני זה דבר חשוב."
יודעת, בטח שיודעת. שאני אמנע ממישהו את החדווה לראות אותי?
בניגוד להרגלי וכדי להשביעו את רעבונו של הנ"ל הצעתי לו לפשפש באלבומי הפייסבוק שלי. אין לי בעיה שיפסלו אותי על מראה, ממילא לא אוכל לעולם לקלוע לטעם של כולם, וזה עשוי לחסוך לי עוד זוועתון-דייט. "אין לי פייסבוק. וגם התקלקל לי המחשב אז אין לי מייל. תשלחי לי תמונה שלך בטלפון".
אה, בטח. בכיף. כבר מצלמת את עצמי מול המראה עם ביקיני משולשים+עושה שפתי ברווז למצלמה כמו כל בת 14 ממוצעת ושולחת לך לנייד בליווי טקסט מהמקורות: "חחחחחחח נו מה אתה אומר? חחחחח" (בראשיט, פרשת ויחיחי)
אחרי סירובי לשלוח תמונה בסלולרי, המשיך הנ"ל להתעקש על "בואי רק נצא לסיבוב של עשר דקות". פה כבר איבדתי את סבלנותי ושאלתי אותו אם נדמה לו שאני כלב, שהוא צריך להוציא לסיבוב קצר בחוץ, לריקון השלפוחית. "חס וחלילה" ענה מר לחץ, "ניפגש כרצונך".
רצוני היה למחרת בשבע וחצי בערב בקפה נטו בדיזנגוף סנטר.
שבע וחצי בערב הגיע, אני במקום שקבענו, מתקשרת לבחור. "אייכה?"
"מה, למתי קבענו? מה את אומרת... אני בדיוק עובד אצל דודה שלי בגינה, אבל אני כבר מתקלח ובא אלייך". נו, אז חיכיתי לעלם שעה. מה זה שעה לעומת הנצח עם בחור ממשפחה מבוססת?
הנ"ל הגיע בשעה טובה ומוצלחת לנקודת הציון. הזמנו סחלב חם לכל אחד מאיתנו.
כבר בתחילת השיחה הוא הבהיר לי שוב כמה שפר עליו גורלו: סבו שעלה מתימן היה שם איש עשיר, בעל אדמות ומרכזי קניות. בדמיוני ראיתי את הסבא כבעלים של מתחם "מלאווחונים- קונים" בצנעא, מתופף על פחים מזהב טהור, ומעסיק מתלתלת פרטית לסידור הפיאות... כן, החיים הם דבש כשאתה בסחוגון העליון!
הסב כאמור דיגם את כל המשפחה, כך הבהיר לי הנצר, ולכן הוא (הנצר) יכול לעבוד כל יום רק עד שעה 13:00 ואינו צריך להתייגע כמו שאר האנושות כדי להשיג פיסת לחם/קובנה. למשפחה יש דונמים רבים באזוּר, הם משכירים יחידות דיור רבות, והם בעלי פרדסים ועוד מיני עסקים. מבוססת כבר אמרנו?
"אני לא מתחתן לפני שאני עושה את המיליון הראשון. ואני קרוב לשם, אל תדאגי". לא דאגתי, מר לחץ. אבל כן שאלתי "מה הקטע עם המיליון הראשון?" ועל כך נעניתי ש"אחריו קל יותר להגיע למיליון השני". בחור בעל שאיפות, ציינתי לעצמי בחדווה.
אגב, יחסית לזה שהוא ממבוססת היה לו את הנוקיה הכי פשוט, זול ומעפן עלי אדמות (היה לי את אותו אחד אז אני יודעת כמה הדגם הזה גרוע). ולמה אני מציינת את זה? כי הנייד לא ירד לו מהיד. במין טירוף מוזר הוא לא יכול היה להניחו אף לרגע מידו (אותה היד שאצבעותיה גם נכססו ללא הרף) וכל דקה הסתכל בשעון הסלולרי.
באיזשהו שלב הוא פשוט חייג לחבר, בלי אפילו לבקש סליחה, פרדון, אקסקיוז מי או כל מילת נימוס אחרת, ממש תוך כדי שיחתנו – שאל אותו אם הוא פנוי וקבע איתו לעשות הליכה יחד "אחרי הפגישה".
ספורט זה חשוב, חברים! בעיקר כשיש כל כך הרבה דונמים של סבא להלך בהם. וכמובן ששיחה זו לא יכולה היתה להמתין עד לתום הפגישה, כן? לחחחחחץ. כמו כן, אין ספק שהבנאדם יודע לתת תחושה נעימה לבת זוגו לדייט.
אפרופו מבוססת, סיפר לי הנ"ל כי במקביל לשיחותיו הטלפוניות עימי ניהל הוא במקביל שיחה עם עוד עלמת חן אותה הכיר באתר ההיכרויות "לאב מי" (מי אמר טו מאץ' אינפורמיישן ולא קיבל?). שיחות אלו לצערו לא הגיעו לכלל פגישה. "ודווקא רציתי לפגוש אותה", שח לי העלם. "יש לאבא שלה פרדסים, וגם לנו יש. חבל שלא רצתה להיפגש". לרגע נחמץ אף ליבי על המיזוג העסקי שכשל.
בשיחות הטלפון שלנו אמר לי הנ"ל שהוא שומר נגיעה. החמאתי לו בפגישתנו על הבחירה הלא פשוטה לביצוע. ואז שח לי מיודענו בזו הלשון: "אני מתנזר ממין. הרב שלי המליץ לי. פעם הייתי לא כל כך דתי והייתי מכור והרב שלי אמר לי שאני חייב לעבור לקיצוניות השניה כדי להירפא. אז אני מתנזר ממין".
גבירותי ורבותי, תסכימו איתי שסחלב זה לא אנטריקוט. זה אפילו לא עוף, ולא דג. ועדיין, נתקע לי פתאום משהו בגרון.
נזיר אמיתי! מסתבר שהנ"ל כבר שנתיים מתנזר מנשים, פגישות ומין, ורק אני כנראה הצלחתי לשכנעו להפר את נזירותו. ועוד בלי להראות לו קודם תמונה!
נזיר אמיתי! מסתבר שהנ"ל כבר שנתיים מתנזר מנשים, פגישות ומין, ורק אני כנראה הצלחתי לשכנעו להפר את נזירותו. ועוד בלי להראות לו קודם תמונה!
אך אליה וקוץ בה. מסתבר כי ידידנו לוקה ב"לטשת הנזירים". הבחור פשוט לוטש מבטים. לוטש-לוטש, בצורה קריפית. כמה וכמה פעמים, למשך שניות ארוכות, מבטו קופא עלי לחלוטין. בזמן זה עיניו פקוחות לרווחה מלוא גודלן והוא אינו ממצמץ, וגם לא מגיב לדברים הנאמרים אליו, כאילו הוא שרוי במין טראנס או הזיה.
למותר לציין שמבטו גם מוסח בקלות בידי נקבות תועות. או אז הוא מסב את אישוניו לכיוונן מבלי להסיט את פרצופו כלל – כישרון השמור, כך סברתי עד אמש, רק לחרקים מעופפים ולטאות.
בסיום שיחתנו הנ"ל אמר לי "אני חייב להיות כנה איתך. אני רוצה לגמור את החיים שלי עם תימניה". קיבלתי את הדברים בהבנה. אז אני הייתי רק האישה שבדרך? בדרך לגראנד פינאלה עם מיסיס ג'עלֵה? זה טוב לדעת. זה טוב שאמרת בשלב הזה, לפני שעטתי עליך ועל מעותיך המבוססות.
ישבנו במיקום רחוק מאוד מהמלצריות ולכן כשחשתי אחרי חצי שעה בערך שהגיעה העת להסדיר את החשבון וללכת, שלחתי את את הנזיר הלוטש והלחוץ שלי להביא לנו את החשבון. משחזר עם מגשית-החשבון בידו, לא טרח לשבת. הוא שלף שטר של עשרים שקלים (שכיסה רק את חלקו בארוחת השחיתות, למען הסר ספק), בעודו עומד לידי ואמר לי ללא סימני פיסוק "טוב אני הולך היה נעים להכיר אותך", מותיר אותי שם לסגור את החשבון עם המלצרית ולשלם כמובן את חלקי.
מבוסס כבר אמרנו...?
לסיכום (סקאלה של 1-10)
מד מראה מראה שעל הקיר: 5
מד עניין: 3
מד רוחב היד: 3
Mad man: (מד הטירוף): 9
מד חרמנות: 9
ציון ממוצע מדדים שליליים: 9
ציון ממוצע מדדים חיוביים: 3.67
0 Response to "חיי האהבה של טלי דרלינג / טייק 8"
Post a Comment