למה אני שונאת 69/ חלק ב'
, Posted in
לפני מספר שבועות איבדתי את כרטיס ה"רב-קו" שלי. זהו הכרטיס המגנטי החכם שהחליף את כרטיסיות הנוער האהובות ואת ה"חופשי חודשי" העשוי נייר שנהגנו לקבל בתחילת כל חודש תמורת מיטב כספנו.
לא אלאה אתכם בסבל שנגרם לי בעקבות המשבר כיוון שכבר הלאיתי בכך את כתב התחבורה של ידיעות אחרונות. לא אני אשתוק לחבורת הסתומים שעובדים בקראוון של "דן" בתחנת ארלוזורוב, ת"א. אחרי שהתעצבנתי עליהם שם אמרתי להם ש"זה עוד יגיע לתקשורת", אמרתי - ועשיתי!
גם פיצוי דרשתי אך עד היום לא נעניתי. לפיכך בקרוב התלונה הזו תגיע גם למשרד התחבורה – מחאות חברתיות זה הרי הכי אפ-טו-דייט!
אז סיפרתי לכם על הסבל שלי באוטובוסים, אבל שלא תחשבו ששאר אמצעי התחב"צ טובים יותר:
מוניות השירות ההזויות, שבהם הנהג (שלנצח יהיה ערבי או גרוזיני) תוקע את נוסעיו בהמתנה ללא גבול עד שהכרכרה שלו מתמלאת.
חראכבת ישראל (כל הזכויות שמורות לא.ר) האיומה, שמתעלמת מדי שבוע מימי ושעות העומס המטורפות ("מה? מה עושים פה כל החיילים האלו ביום חמישי אחה"צ וביום ראשון בבוקר? איזו הפתעה!") ולעולם לא תפיק את הלקחים המתבקשים מכך, ועוד לא דיברנו על כך שהיא מנסה למנגל (מלשון מנגל=אסכלה) את נוסעיה מדי פעם ולהעניק להם חוויות שהיו שמורות עד עתה רק לקיאנו ריבס ב"ספיד", וכל זאת תמורת סכומים שערורייתים למדי עבור נסיעה בתחב"צ.
נקודת האור היחידה בתחבורה הציבורית היא האפשרות לבהות כחצי שעה ויותר ברצף, בבחורים יפים אך אומללים שאיתרע מזלם וידם לא השיגה לרכוש לעצמם את סממן הגבריות מספר אחת – רכב, ולו הפשוט ביותר (אוטוביאנקי!).
יש את הצרפתי הדתי והתמיר (והנשוי) שעולה איתי מדי פעם בתחנה, זה כיף לשמוע אותו מדבר בטלפון. יש את היפני החתיך (והנשוי גם הוא!) שמשובב את עיני במראהו הגברי האקזוטי. היה את החייל המתוק עם שפתי האנג'לינה, שיום אחד כנראה נסדקו לו והוא מרח כל כך הרבה וזלין עליהן (ועל חצי מהפרצוף היפה שלו על הדרך) עד שנראה כמו תינוק מגודל שהתעסק יותר מדי עם הלבלו של אמא שלו. והיה את זה שנראה כמו האקס תכול העיניים שלי רק בגירסה החרדית (זה הצחיק אותי נורא), ואחד שנראה כמו האקס הגבוה שלי, רק בְּיפֶה (האקס היה רחוק ממני באותה העת כך שלראות מישהו שדומה לו גרם לי לפרץ געגועים עז מאין כמותו ולהזיות קשות למשך שעות ארוכות).
האפשרות לבהות באופן מרוכז שכזה בגברים נאים בהחלט יכולה להפוך נסיעה מייגעת לנסיעה משגעת! יחוּקק נא חוק חתיכים חובה בתחב"צ! חוק במסגרתו יתאפשר לגברים יפים לעלות לתחב"צ חינם אין כסף ולקבל מושבים טובים וכוס משקה קר עם עלייתם.
ואני יודעת שאני חייבת לכם תשובה על השאלה שבכותרת. ובכן:
אם ראיתם בחורה בלבוש דוסי הולכת על גשר קוקה קולה, מקללת בגסות ומפנה אצבע משולשת כלפי קו אוטובוס תמים מראה לכאורה, במחווה של שינאה טהורה, זו הייתי אני.
מדובר כמובן על קווֹ האישי של השטן, הלא הוא קו 69 הדֶמוני.
קו זה, כל מטרתו היא לאמלל בני אדם. הקו -באופן נדיר באזור מגורי- מוריד את המגיעים מת"א בתוככי הגבעה, ולא מאלץ אותם לחצות את גשר קוקה קולה הטרחני והמעייף, ולכן לכאורה הוא אמור להיות הקו החביב עלי.
אבל! קו זה לעולם לא יגיע כשאצטרך אותו. גם אם זה אומר שאחכה ארבעים דקות ויותר. אם אני בתחנה - הקו לא יגיע, בדוק ומנוסה! ממש כמו יונה נביא, שבשלו היה הסער הגדול באניה, כך בשלי – אף אחד לא יזכה לעלות על 69.
היו פעמים שהמתנתי לו דווקא, כי נניח היו לי דברים כבדים לסחוב ולא רציתי לעלות בגשר ולהתייגע, אבל כאמור זהו קו שהשטן בכבודו מתפעל אותו: מעולם, מעולם הוא לא הגיע כשחיכיתי לו.
רק אחרי שאמרתי נואש, ועליתי על אחד מהקווים האחרים שכן גורמים לי להתנשף במעלה הגשר (וכל זה אחרי שהם עברו כבר 4 פעמים לפני כן אבל אני המתנתי ללוציפר-ליין) - או אז, קו 69 יגיע תמיד תמיד תמיד 30 שניות אחרי שעליתי על קו אחר. לא מעשה שטן?
ואז, בתום הנסיעה, באופן קבוע - המנוול הזה יגיע בזמן שאני הולכת רגלית ומתנשפת על הגשר, ויעקוף אותי בסיבוב, משאיר אותי עומדת בתוך ענן פיח ולחות עם עצבים מרוקאיים שמאיימים להתפקע. ועיניו האדומות הזרחניות (האם זה מקרי שבקו זה המספרים הם אדומים וזוהרים..?) שהמספר 69 באישוניהן יחייכו אלי את חיוכו של השטן עצמו...
(ואם אתה מתעקשים לרפרר ל-69 ההוא, אז לא שאני יודעת מניסיון חלילה כי לי כזכור יש מִסדר ישועי לנהל, אבל נראה לי שכשעסוקים בלקבל ולתת בו זמנית - יוצא שכרנו בהפסדנו, ואין ההנאה שלמה לא מזה ולא מזה. כך אומרות השמועות, בכל אופן...).
0 Response to "למה אני שונאת 69/ חלק ב'"
Post a Comment