חרקירי (וגם: משהו קטן על קוקסינלים)
, Posted in
אני רואה חרקים מתים.
לפני חודשיים ככה, התחלתי לראות חרקים מתים בדירה. ועזבו לרגע את לוטי הלטאה שמצאתי בפסח, מיובשת במצב טוב כחדשה; היא חברה, לא חרק.
לפני חודשיים ככה, התחלתי לראות חרקים מתים בדירה. ועזבו לרגע את לוטי הלטאה שמצאתי בפסח, מיובשת במצב טוב כחדשה; היא חברה, לא חרק.
בכל מיני חלקים של הבית הייתי מגלה גוויות נמלים מהסוג העסיסי שיש מה לנגוס בו ותיקנים צעירים. וזה לא שאני מנקה את הבית פעם בכמה חודשים שאז הייתם סוברים שהגופה שהתה שם מקדמת דנא – הניקיון הוא על בסיס שבועי, כן? מדובר היה בגופות מתות אך טריות של מיטב תיקני הגבעה.
לא היה ברור ממה הם מתו, האם מהמאמץ לרדת את מדרגות הכניסה למרתפנו הקט? האם מחוסר חמצן? אולי סתם ממיץ החומצה המרירה שמפרישות על הריצפה שתי רווקות בלי חבר? באמת שהסוגיה לא היתה מובנת, אבל מי אני שאלין. לא נאלצתי להתמודד עם המכוערים הללו פנים אל מול פנים, רק מטאטא אל מול ערימת חלבונים מיובשת.
בצער לא רב וביגון לא קודר הייתי אוספת אותם בעדינות על היעה הירוק ומוליכה אותם אל מקום מנוחתם האחרון – הפח במטבח.
אבל!
ווטאבר זה היה שהרג את החרקים לפני חודשיים, חדל להשפיע עליהם. וזה לא שהפסקנו להזיל את מיץ המרירות - להפך, דיכאון הטרומולדת רק חיזק את הריכוז שלו והוא כעת קטלני מתמיד. וזה לא שפתאום השתפרו תנאי החיים בדירה והיא כעת מוצפת אור ואויר. להפך: כעת קיץ, ולח. אם אז הם מתו מחוסר חמצן עכשיו הם כבר היו אמורים למות מחוסר חמצן ועודף דביקות. אומרים שדביקות זה לא טוב למחושים.
ולא היא!
החרקים קיבלו חיוּת משונה: הם מלאי מרץ. אצים ורצים ומתרוצצים. לפני כמה שבועות צדתי חיפושית כעורה בעודה בחייה והשלכתי אותה לפח הקטן שבחדרי, לא השקעתי בה את הליכה עד לפח במטבח. סגרתי את המיכסה.
3 ימים אחר כך היא עוד היתה שם, חיה ובועטת. ממה היא ניזונה בפח מלא ניירות טישו מקומטים ומנוזלים? אין זאת כי אם מדובר בחרקי-על, זן מיוחד שפותח בכור בדימונה ואשר נועד לשרוד שואה גרעינית.
עוד סיפור טרי טרי מהשבוע: ביצענו מרדף של דקות ארוכות שכלל ריצה אחר ג'וק נמרץ במיוחד אל מאחורי מכונת הכביסה ואז לאמבטיה ואף התבצרות של הג'וק בארון האמבטיה (שמעתי אותו מקרקש שם... בעעע). בשלב כלשהו הוא עשה את טעות חייו ובמסגרת הטיפוס שלו על הקירות (גלגול של איתמר...?), וכן טיולים עד התקרה ובחזרה - הוא נפל. והתהפך על הגב.
ניצלנו את שעת הכושר הזו והנחנו עליו בחופזה כפכף.
אבל האכזריות האנושית אין לה קץ: היה לי חשש שאם אזיז את הכפכף הוא יתנפל עלי במחושים שלופים, הרי הכפכף הוא כולה כפכף-אילת מגומי, לא איזו פלטפורמה אימתנית.
מה אתם הייתם עושים...?
אני והמצפון המיוסר שלי יודעים מה אני עשיתי.
אני עשיתי מה שהשפלים שבאויבנו עושים.
אני עשיתי וידוא הריגה.
אני דרכתי, עם כל שומני, על הכפכף שמתחתיו היה מונח הג'וק, עד ששמעתי "קראק" (ואני לא גרה בלוד, סבבה?).
חרקי המרתפון שלנו גם מגוונים ומפתיעים כל פעם מחדש: ג'וקים ונמלים זה לילדים. גם חיפושיות זבל ויתושים אנחנו מכירים, ומעכבישים כבר מזמן שאיננו מתרגשים.
אבל אמש למשל היתה בדירה חיפושית עצומת מימדים, שנראתה כמו צב קטן עם שריון חום כהה. משהו בלתי מעיך בעליל, ששום נעל לא תוכל לפצפץ. גם היא נאספה בעודה בחייה אל הפח.
לפני 3 שבועות, אני יושבת בסלון. שומעת קולות של "טיק. טיק. טיק" מכיוון המטבח. הייתי לבד ולא הצלחתי להבין מה זה. ניגשתי וראיתי שמדובר במין חרק שחור, לא גדול ובעל גוף מוארך מעט – נראה כמו נמלה על סטרואידים. החרק הזה היתה לו יכולת קפיצה! ושוב אדגיש- הוא אינו חגב או ארבה או משהו מסוג זה, אין לו כלל כנפיים. יכולת קפיצה של עשרות סנטימטרים, וכל פעם שגופו המכוסה כנראה במעטפת נוקשה כלשהי נחבט במרצפות הקרמיקה - זה אשכרה השמיע צליל. טיק טיק טיק קפץ לו החרק מוזר והתפתל עם כל קפיצה כזו באויר, כמו שעושים השחיינים לפני שהם קופצים לבריכה. טיק טיק טיק, עד שקיבל את ה"טק" האחרון מאחת מנעליי, ולא יסף עוד לטקטק.
אבל שיא היחסים שלי עם חרקים נרשם דווקא לא בדירה:
הייתי בשבת אצל חברה. לפתע היא מצווחת "טלי יש לך משהו בשיער!". סברתי לתומי שזה איזה פרפרון, אולי חומייני קט, במקסימום דבורה. לא נכנסתי להיסטריה, יצאתי החוצה וערבבתי קצת את השיער כדי להעיף משם את השובב.
אבל השובב הזה לא עף, רבותיי.
הוא נפל.
נפל לי מהשיער.
זה היה זחל. זחל רבותיי. לא חרק מעופף. והזחל הזה, זחל לי על הראש.
מילא היה מטפס לי על הרגל, הגיוני. טעה בדרך, בכל זאת, זחל זה תינוק של חרק. אבל איך לעזאזל הוא הגיע לי לראש?! וחמור מכך: איפה הוא טייל לפני כן?!
הגיס הנחמוד של חברה שלי טען שאין זאת כי אם מוחי הרקוב הוא ששימש מדגרה ליצור מרובה רגליים זה, תאוריה שייתכן שהיא עדיפה על התאוריה שאומרת שהזחל הזה, שאולי הוא זחל בגיל ההתבגרות וכבר לא כזה תינוק כמו שחושבים עליו, רצה להכיר אישה ממש מקרוב.
אז זהו, נראה שקיץ מלא אקשן לפנינו, ו- גיליתי את היתרון היחיד שבדירה שכורה בקומה רביעית בלי מעלית: פחות חרקים מגיעים לשם.
ושלא תגידו שהבלוג שלי לא מחכים אתכם, הנה פיסת מידע שימושית על חרקים: לפרת משה רבנו קוראים בצרפתית... קוקסינל-Coccinelle . גם החיפושית של פולקסוואגן מכונה בצרפתית "קוקסינל". אז איך זה הפך לכינוי גנאי של גברים נשיים, טרנסווסטייטים, טרנסקסואלים וסתם אנשים שהעדיפו פיצה על נקניקיה?
זה קרה בגלל שם הבמה של אמנית צרפתיה שהסבה את מינה, היא היתה השראה לזה. היא נהגה ללבוש גלימות אדומות עם נקודות שחורות במופעים שלה ולכן שם הבמה שלה היה "קוקסינל" (תגידו את זה במבטא צרפתי, זה דווקא יוצא די סקסי). אחרי שהיא הופיעה בארץ, התחילו ישראלים להשתמש בשם שלה בתור כינוי גנאי לגברים שאוהבים להיות נשים (אלוהים יודע למה מישהו ירצה להיות אישה. סבל איום. אבל זה כבר בפוסט אחר...).
היי! נתוזית!
http://www.tapuz.co.il/albums/p-2213493-113868.html
http://biomimicrynews.blogspot.com/2011/05/click-beetle.html
דובי אתה צודק! זה בדיוק זה. תודה!