אין לי ראש (למילים ארוכות, ולא רק)
, Posted in
לא כתבתי הרבה זמן, אני יודעת.
אין לי ראש להרבה דברים הקיץ הזה.
אין לי ראש לדייטים, כי אני שונאת דייטים. אני מרגישה משעממת בדייטים. פעם היה לי כישרון אינסופי לדיבור, עשרה קבין ועוד קב רזרבה היו לי. הייתי מנהלת שיחות של ארבע-חמש שעות לתוך הלילה, כל לילה. במשך שנים. רבאק, הלשון שלי חפרה עד שנהייתה לה צורה של את.
כעת היא כנראה בשבתון כי אני פשוט לא מסוגלת לדבר כל כך הרבה.
אני כן נהנית להקשיב. אני כן אוהבת ששואלים אותי שאלות (מעניינות!), אבל אני פשוט לא נהנית "לראיין". עייפתי.
אין לי ראש גם לפחד מהמוות. בזמן האחרון הוא מנסה להשתלט עלי, הפחד הארור, קורץ לי לקפוץ מעזריאלי ולגמור עם התהיה הזו של "מה יהיה בסוף". זה דבילי, אני יודעת, אבל אף פעם לא ידעתי ליהנות מהדרך. אני רוצה משהו ביד. טבעת. ילד. דירה. שלושתם נראים כל כך רחוקים כרגע, שאני תוהה אם אלוהים באמת חושב שיש לי כל כך הרבה סבלנות. אלוהים, עשית אותי חצי מרוקאית, אתה יודע שיש לי פתיל חצי-קצר.
שאלתי את אחי הקטן אם אני אמות האם הוא היה עצוב. "כן, את משפחה, וזה" אמר לי אחי. שאלתי אותי איך הוא ינציח את זכרי. הוא אמר שהוא יקנה דומיין שנקרא tali was here למשך עשר שנים J נכון שזה חמוד? למרות שאני טענתי שמה רע ב- tali deadarling....
אין לי ראש לחדר כושר. מחקרים מוכיחים שכושר לא מרזה, הוא נותן דברים אחרים אבל הוא לא משפיע כלל על המשקל. וממילא השלמתי עם זה שלא ארזה לעולם.
אין לי ראש לדיאטה. ניסיתי, אפילו התחלתי אותה איתכם, קוראים יקרים. אבל הגוף שלי עיקש. הוא טוב לו ככה, לא זז רבע גרם, לא משנה בכמה קלוריות קיצצתי. ברוך ה' הוא בריא ומתפקד, אז הפסקתי להציק לו. מי שלא בא לו טוב בעין, שילך לחפש. אני מנסה לאמץ אורחות חיים יותר בריאים על פי ספרו של אלן קאר, בלי בשר, חלב, סוכר, מזון מעובד או קפאין (כן, עברתי לנבטים עם לימון J). על המשקל שלי כאמור זה לא משפיע... אבל יש תחושה שפחות זבל נכנס לגוף.
אין לי ראש לאנשים טיפשים (מי שחושב ששאלה כמו "מה הספר האחרון שקראת" היא שאלה שבאה להתנשא מעליו, חייב להיות טיפש, לא?) או קמצנים (בעעע) או ציניים באופן מטופש או קמצנים באופן ציני.
אין לי ראש לאנשים שמגיעים למקומות שהם לא קשורים אליהם רק כי זה חינם, כמו למשל הורים עם שלושה ילדים+סבתות בנות 70+חנונים לבנבנים שהשתזפו רק מממסכי מחשב בעשור האחרון, שמחליטים שהערב הם מגיעים להופעת רוק! רק ברעננה.
מי מביא ילדים בני שלוש וארבע להופעה של "איפה הילד"?! הילד צריך להיות במיטה בשעות כאלו, ולא לשמוע טקסטים כמו "תני לי לישון לך בתוך התחתונים"! זה לא בדיוק שיר הערש הכי מתוק שאני יכולה לחשוב עליו, בהנחה ואתה מתחת לגיל 14 (או שזה כבר 12 היום, הם מתפתחים מהר בדור הזה...).
אגב, מחקרים מוכיחים שלחמי רודנר יש את הלוע העצום במדינה, וייתכן גם שני בעולם, מיד אחרי סטיבן טיילר מלהקת אירוסמית. אחד המחקרים אף בדק ומצא שהוא מסוגל לבלוע תינוק-שימפנז בשלמותו!
מדובר באחד המחזות היותר מפחידים, לראות אותו צורח טקסטים במלוא לוע כשהתאורן מאיר אותו באור ירוק. ועוד יש להם שיר שנקרא "השדים הירוקים"... חמי, אתה מפחד משדים ירוקים? יש מצב שהם מפחדים ממך... J אבל חמוד החמי הזה, נותן הופעה בכל הכוח.
אין לי ראש לצביעות. אבל זה כבר נושא לפוסט בפני עצמו. על קצה המזלג אני מוכנה לשתף אתכם בינתיים בתובנה ראשונית: תודו שיותר מפעם אחת בניתם רגש כדי להצדיק משהו אסור: אהבה בשביל מגע, שנאה כדי להזיק ולפגוע, פחד כדי לא להתמודד ולא להיכשל. אני משתדלת לא להיות צבועה, ולכן מפעילה רגש ברמות נמוכות מאוד. השנאה שלי לא תהומית, האהבה שלי תמיד מפוכחת.
אין לי ראש לצדק חברתי. המחאה הכי צודקת שיש ובסוף הכל יתפקשש בגלל פוליטיקה, והמחירים פה ימשיכו להשתולל, והשיר של כנסיית השכל הופך להיות רלוונטי מתמיד: "איך זה מרגיש, אין עתיד באופק, אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו". יש מחאה חברתית בהרבה שירים שלהם, אגב. זה נחמד.
אין לי ראש לרוע לב. לאויבים המנוולים רוצחי הילדים שמקיפים אותנו. שלא משחררים את החייל השבוי גלעד שליט. זה מכניס לי חרדות קיומיות רק לחשוב על זה.
אין לי ראש לקום מוקדם בבוקר. אני אישה של לילה. הפוסט הזה נכתב בשלוש לפנות בוקר. מחר לא יהיה לי כוח לקום.
אין לי ראש לחפש דירה. אני רוצה להשתדרג מהמרתף אבל כל מה שראיתי עד עכשיו היו דירות במצב מזעזע (דירות שלא ראו יד של שיפוצניק מזה 30 , 40 שנה) במחירים מופקעים שרק עולים ועולים. לכו תז#%$$#%$^, משכירי בתים. הנכס שלכם זה לא וינטג', שעם כל שנה ערכו רק עולה ועולה! דפקטים.
אין לי ראש לקנא. לקנא זה איכסה. אף פעם לא קינאתי לבני זוג שלי ולא אהבתי שמקנאים לי. או בי. הו קינאה ירקרקת!
אין לי ראש לאנשים שנפגעים ממני. אל תהיו טיפשים, אף פעם אין לי כוונות זדון הרי, ואם מישהו בוחר להיפגע ממני הוא עושה את זה לגמרי על חשבון העצבים הרופפים שלו והרגישות הרבה מדי שלו. תתחספסו, זו לא מסיבת התה של עליזה פה... "לתה היה טעם מוזר, הוא עשה לי דברים בראש, ושפן ממושקף נגע לי ביד, אמר שאין ממה לחשוש....". אני אישית מאוד משתדלת ונראה לי שדי מצליחה לא להתחשבן ולהתקטנן עם חברים בכלל ועם משפחה בפרט. כי הקטנוניות אין לה קץ.
אין לי ראש לחודש אלול. אין לי ראש לייסורי מצפון, וכמו בדיאטה, הגוף שלי, שמסרב להוריד במשקל, מסרב גם להפחית חטאים. כל שנה אני שוברת שיאים ועוברת גבולות של דברים שאמרתי לעצמי "היה לא תהיה".
אין לי ראש לראש השנה. עוד חג שלפני שנה כבר חשבתי שבשנה הבאה אחגוג בבית שלי עם בעלי. נחשו מה? השנה הבאה פה עוד 3 שבועות. הכי תכלה שנה, הכי תחל וברכותיה.
אין לי ראש לקלף רימון... J אני ממש אוהבת רימונים! אבל תמיד לפחלץ אותם זו כזו מלאכה מפרכת.
יאללה מתוקים, אני והראש שאין לי נלך לישון עכשיו. לא יזיק לי מעט עידוד מכם, למרות שרובכם מדוכאים אפילו יותר ממני... אבל אני טוענת שביחדנס זה כוח.
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו." (שמואל ב'/י'/י"ב)
יקירה, יש תקופות פשוט רעות, רק אל תישאבי לזה.
נכון שלפני שנה בנקודה הזאת רצית להיות עם בו זוג ודירה משלך,
אבל תחשבי בכל זאת על השדרוגים שעברו חייך בשנה האחרונה ותנסי לשאוב מזה עידוד. את רק מתקדמת, ויש דברים מאוד טובים בעכשיו שלך.
דרלינג, מותר להיות מדוכדכת ועצובה.
והיתר מיוחד יש בעונה הזו, תחילת הסתיו, והחגים הממשמשים, והלבד.
עוד מעט יהיה פחות חם. והשמש פחות צורבת. יש משהו במדינה הזו שעושה אותה קשה.
אלו לא האנשים, אלו לא המלחמות, זו לא הכלכלה. זו השמש.
בסתיו השמש יותר רכה- גם זו נחמה.
הנה משהו קטן שעשה אותי פחות מדוכא בשבוע שעבר, שהיה קשה במיוחד. זו התקוה שיש משהו מעבר לפינה.
http://www.youtube.com/watch?v=Tg1i13iUeRE
תודה ישי ואנונימית! שימחתם.
וישי- עופרה היא פשוט קסם :)
אבידה גדולה.