נערת גבעות/ חלק 1


גבעת שמואל.
מה לא נאמר עליה:
שהיא ביצה. מי מדמנה.
שגבריה ראשנים וצפרדעים ונשותיה נסיכות מפונקות.
שהיא טובענית ליושביה. שהיא ממכרת כמו ציגרטות, כמו קהווה, כמו חלה וחומוס בארוחות שבת.
שדרים בה בכפיפה אחת עילית הערסים ועילית החננות, וכל גוון אפשרי של הקשת הדתית-לאומית, מדתיים light עד דתיים dark.
שתושביה הדקדנטים משתכשכים במי האפסיים של הדוניזם וניהיליזם וייתכן שאף בבריכות הפרטיות של חלק מהמבנים שבעיר.
שאימת הנישואין משתקת את זכריה ואימת השעון הביולוגי מתסכלת את נקבותיה.
שאנשיה ואנשותיה אנושים ונואשים, ושהם מבצעים אלו באלו מעשים לא-אנושיים במיוחד.
שמחירי שכירויותיה מאמירים משנה לשנה משל היתה תל-הביב, ושהיא כולה פרבר של בני ברק ולמה-מי-היא-חושבת שהיא, שלוחה פסאודו-אליטיסטית של פרדס כץ? יאללה יאללה שתלך לחפש מי ינענע אותה.

אני והגבעה שלי חוגגות עשרה חודשים ביחד.
ולא אני, ולא היא, ולא החברים שהיו כאן לפני והגיעו אחרי, נשארנו כמו שהיינו לפני שהגענו.
מדובר ברווקיאדה שוקקת שאין בשום מקום אחר (ולא, ירושלים זו פלנטה אחרת, הדרכון הגוש-דני שלי לא תקף שם):
קהילה הומוגנית (ואם תשאלו אותי, לא רק "גנית"... אבל זה נושא לפוסט אחר) למדי של אנשים בני אותו גיל פלוס מינוס, באותו מצב משפחתי/סוציו אקונומי/השכלתי/יהודי והכי חשוב: בעלי תחומי עניין משותפים (סקס סמים ורוקנרול!).
אני אוהבת להיות פה. אני אוהבת את הגודל הקומפקטי של המקום, את הנגישות לת"א ולצמתים מרכזיים, ובעיקר את החברים והחברות שלי כאן, חדשים כותיקים. אפילו את הקירבה לפתח תקווה אני אוהבת! עד כדי כך.
מה אני לא אוהבת?
אני לא אוהבת את הספורט החביב על תושבי הביצה, הקרוי "יריקה לבארות".
למה?
מכמה טעמים:
א-     אין מספיק בארות בגבעת שמואל. חבר'ה, אתם מזהמים את המים של כולנו!
ב-     בור ששתית ממנו, מקום שגרת בו, חברים שהתחברת איתם- אל תזרוק בהם אבן.
רבים נוהגים להשמיץ את הגבעה בכל פה וכל לשון ותחת כל עץ רענן ואדנית פורחת.
ומנהג מגונה הוא בעיני, שכן רבה בו הצביעות: רבים מן המתאוננים ממשיכים לאכול את האבטיחים, הבצלים והשומים שמוכרים ב"פטרוזיליה".
כל כך רע לכם? הסבל כה כביר? שאו דרומה או צפונה נס ודגל וסעו לשלום.
עוד מנהג מגונה הוא להגיד בהבעה ובאיטונציה מתגוננת "אני?! אני גר/ה בגבעת שמואל אבל אני לא חלק מהביצה".
בחייאת ראבכום, על מי אתם עובדים?!
אם התפללת תפילה אחת בקרליבך/בית מתיתיהו/צעירי הגבעה, אם עשית ארוחת שבת אחת, עשית סיבוב אחד בקניון הגבעה, הגעת למפגש חברתי אחד, הכרת אדם חדש אחד או נסעת פעם אחת בקו הארור 69 – אדוני/גברתי, את/ה חלק מהביצה!
AM I MAKING MYSELF CLEAR?
אי אפשר להיות צפרדע, להשתכשך בין הנופרים ולהגיד "אני סך הכל דו-חי ירוק וחלקלק שעבר פה במקרה". כלומר, אפשר, אוטוסוגסטיה עשויה להיות דבר נחמד... 
גבירותיי ורבותיי, תתכחשו עד מחר: בחרתם לגור במקום הזה ממניעים חברתיים. יש ערים יפות יותר, זולות יותר, עם יותר ים ופחות בני ברק. אם כך עובדה מופלאה היא שאתם, כל אנשי ה"לא חלק מ-", מתעקשים לתקוע פה יתדות כבר חמש שנים.
אז חלאס עם המגננה המטופשת הזו של "אני לא חלק מ-". אתם ואני וכל מי שגר במקום הזה הוא חלק מ-.
חלק ממארג חברתי.
חלק ממאגר חברתי.
כן, אני שוחה פה. בלי בושה (ובלי חלק עליון...! סתם נו ;)). אני זה היצור האיום מהביצה. וטרם נתקלתי במפלצות לוך-נס במקצי השחיה שלי בביצה/בבריכה/במזרקה שמול בית העיריה.
ואני חושבת שגם לא אתקל. יודעים למה? כי אין מפלצות ביצה נוראיות, ואין סוסים שמדברים עברית. יש רק אנשים, ממש כמוני. ממש כמוני! ואני, אני כמוהם. 
אני טלי, ואני חלק מ-. חלק שרוצה להשתייך. לו הייתי בעלת שיגעון גדלות או שיגעון בדלות, הייתי שוכרת לי חדרון בקריית שמונה, רחוק מה"ביצה" וקרוב לגבול הלבנון.
אל תטעו: זה לא שאין לי שגעונות (מי אמר 20 זוגות נעליים חדשים לעונת קיץ 2011 ולא קיבל?). אבל גדלות ובדלות, שני אלו ברוך ה' דילגו עלי J.
אז יאללה חבר'ה, חלאס לתפוס עכוז על הגבעה ועל חברים שלכם.
ואם כבר בשירים עסקינן, איך אפשר בלי איזה שיר חינני על הגבעה?
(אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו: אין שום שיר על גבעת שמואל! מי המשוגע שיחבר שיר על מקום כזה?).
אז נעים להכיר, אני J
הלכתי ותרגמתי בעבורכם מאנגלית שיר ידוע שעוסק בעיר אהובה (אחרת!), עם ההתאמות נדרשות לענייני הביצה.
אז חכו בסבלנות לפוסט הבא חברים וחברות, דרי ביצה וגם אלו שאינם, ותזכו לחזות במו עיניכם בשיר הראשון EVER שנכתב על גבעת שמואל.

יאללה, נתראה בארוחת שבת!


0 Response to "נערת גבעות/ חלק 1"

Post a Comment

powered by Blogger | WordPress by Newwpthemes | Converted by BloggerTheme