מסיבטבע ו/או: העץ שלי ואני
, Posted in
הייתי במוצ"שק במסיבטבע (מסיבת טבע, בסדר?) ביער בן שמן.
רגע לפני שאתם מתפלצים וחושבים שהתחלתי לשתות חשיש, הסירו דאגה - מדובר היה ברייב כשר לחלוטין. מסיבה עברית בחיק הטבע, בין עצים ובין סלעים, שמשכה אליה מאות ילדוסים (ילדים דוסים, בסדר?! ), אם כי לא הוגבלה כלל למגזר זה או אחר ויכולים היו ליהנות בה גם סתם חילונים-חננות.
אני מניחה שזה כמו במסיבות האייטיז, שעל אף שבמוצהר לא משוייכות לשום מגזר אף הן, הופכות בעל כורחן למסיבות גייטיז. לא מבינים על מה אני מדברת? עיינו נא בפוסט "על בנים ועל בנים".
בקיצור, מי שלא ראה כיפות מפזזות לצלילי דודו אהרון ורמיקס של "תותים" לא ראה את הדתיים החדשים מימיו. הילדוסים של היום! אני בגילם לא שתיתי, לא פיזזתי, לא עישנתי (וגם היום אני לא! לעשן זה איכסה). אני בניגוד לדור השייגצים הלז הייתי עסוקה בלנסות לשמור נגיעה מהחבר הראשון שלי (ניסיונות כושלים שייסרו את מצפוננו עד מאוד).
כמו כל שמאית טובה, ערכתי בקרת נזקים שנגרמו לי בעקבות המאורע.
אחדד, שהשם הרע שנגרם לי והמוניטין שלי שנפגמים באופן קבוע באירועים כאלו הם כמובן כלל לא נזק מבחינתי, שכן כאדם צנוע ועניו אני טוענת שמעולם לא היה לי שם או מוניטין ואת מה שאין ברשותי, אין ביכולתי לאבד.
ובכן, להלן בקרת הנזקים -מאירוע המסיבטבע תשע"א:
2- פצעתי את המגפיים האדומים שלי L. כעת הם, ובכן, חתוכים וחבולים, ונראים כילדים מוכים. אמא לא התכוונה יפים שלי! אמא אוהבת אתכם מאוד. L אמא מצטערת.
3- כיוון שאיני רוקדת עם בנים (שלרוב, בדרך הטבע, הם גבוהים ממני) מחשש שעקב היותי נטולת כל קואורדינציה אפצע אחד מהם באופן אנוש כשידיי המנפנפות תחבוטנה באיברים רגישים בגופו (באף! באף. איפה חשבתם, מלוכלכים קטנים?), העברתי את כל הערב בלרקוד עם עץ (אורן כמדומני) ועם חברתי האהובה ס'.
4- למה סיפרתי לכם את סעיף 3? כי יש לי עכשיו סימן כחול-סגול בחלק העליון והפנימי של הזרוע. מסוג הסימנים שיש שיקראו להם פצעי-מציצה, או איקי, או היקי (אגב, כשחיפשתי עבורכם הסבר למילה נתקלתי במלא שאלות שעולות בנושא בפורומים. הזוי בטירוף J).
בקיצור! בשום שלב בערב לא היה גבר מספיק קרוב אלי, קל וחומר (בן בנו של קל וחומר!) פה של גבר. וס', היא לא תנגוס בי. היא בחורה מהסוג העדין באמת. זה משאיר לנו, ובכן, את ה... עץ?!
וזוהי רבותיי, אכזבה גדולה. מילא שעל גברים מעולם לא היה ניתן לסמוך, כמאמר המימרה: "אין אמונה בגבר עד הקבר", אבל עכשיו גם על צמחים כבר לא...? L
1- 5- חוץ מהאיקי, השאיר לי העץ גם שריטות על הידיים. אבל זה, אני מניחה, הגיע לי, במסגרת החיבוקים העזים שנתחבקנו לנו שמה.
2- 6- כל מיני חלקים בגוף שלי כואבים עכשיו. בעיקר העורף, כתוצאה מטלטולים פרועים של הראש מצד לצד. להזכיר לעצמי: אם אני רוצה שלא יכאב לי ככה, אני צריכה לצאת למסיבה לפחות פעם בשבוע, או סתם לאמן את שרירי העורף באיזה חוג עם כלבי דשבורד.
3- 7- כתוצאה מהאירוע הקשה, סיימתי קצת יותר מוקדם מהרגיל את יום עבודתי היום. אממה? נפלתי על יום זיכרון עולמי: 9/11. ולא סתם יום זיכרון: עשור לאירוע הטרור האיום הזה. וכך יצא שבמשך 5 שעות רצוף צפיתי בתוכנית על הפיגוע, תוכנית מפורטת שסקרה את המהלכים בערך מאז שאבא בן-לאדן ואמא בת-לאדן הרו את אוסאמה, ועד לשרשרת אירועי הטרור שבאו אחר כך, בבאלי ובמדריד וכו'.
מה הנזק אתם שואלים?
או!
ובכן. אני עובדת במגדל די גבוה בעיר די מרכזית. ממש "יזראל טרייד סנטר".
התת מודע שלי מוצף כרגע בתסריטי זוועה, תסמיני חרדה, תוכניות מילוט ואם כבר אלול, אז גם בשאלות קיומיות על החטא ועונשו, ולמה זה הגיע להם, ולמה הרוע מנצח ועוד כל מיני מחשבות שעושות כאוס בראש ואין מי שילטף וירגיע.
אה, בעצם.... יש לנו עצים בגינה מול הבית ;)
0 Response to "מסיבטבע ו/או: העץ שלי ואני"
Post a Comment