חיי האהבה של טלי דרלינג / טייק 3
, Posted in
משה המתנחל
משה המתנחל, הסטודנט בן ה-30 מאריאל, דווקא התחיל סבבה. אמנם אני לא סובלת סטודנטים (חסרי זמן, חסרי חיים, ובדרך כלל חסרי כסף ורכב) ובטח לא בגילאים מקשישים אבל היי, אסור לי להיות בררנית, והיה נראה משיחת הטלפון המקדימה שבגדול אנחנו משדרים על אותו גל קצף רענן של דתיוּת מסיבתית עליזה.
קבענו להיפגש בעזריאלי, סלע קיומנו. משה מתקשר אלי בערך ב-21:00, על אף שהפצרתי בו שיגיע קודם כי אני מבחינתי מתייבשת פה בערך מ-18:00, אני הרי עובדת פה במגדלי השן המרהיבים ואין טעם שאשוב לדירה.
הוא מדווח לי כי האוטובוס שלו (נסיעה של כשעה כך טען) הרגע נחת במתחם הקדוש, ושהוא נמצא בדוכן סלקום אשר בקומה השניה על מנת לסדר את הנייד, ושאגיע לשם.
הגעתי לקומה השניה, אבל לא סלקום ולא נעליים (שימו לב למוטיב הנעליים, אנחנו עוד נשוב אליו).
סלקום, ילדים, נמצאים בקומה הראשונה אבל משה ידידנו כנראה לא חזק במספרים (הייתי צריכה להבין את זה כשהוא סיפר לי בטלפון שיש לו נכשל בהנדסת המשהו הזה שהוא לומד).
מה שכן יש בקומה השניה, זה "קפה ג'ו" שממילא התכוונתי שנשב בו.
מתקשרת למשה, אומרת לו שאני כבר בקפה, שומרת לנו מקום ושיעלה לקומה השניה.
מחכה איזה חמש דקות, ואנחנו מדברים רק על לעלות במדרגות הנעות, כן? לא על שיגור חללית לקומה השניה, או על ניפוח כדור פורח על מנת להמריא אליה.
משה מתקשר כעבור חמש דקות וטוען ש"אני בקומה השניה ואין כאן קפה ג'ו".
- אז איפה אתה נמצא משה? מה אתה רואה לידך?
- יש פה "טו גו" מולי
- אבל משה, אין נעלי "טו גו" בעזריאלי. תאמין לי, אני מכירה חנויות נעליים, ובטח בעזריאלי...
- טוב לא מעניין אותי מצידי תעלי גם אלף קומות אני ליד הסופר פארם תבואי (טריקה עצבנית)
אמא שלי אומרת שכבר בשלב הזה הייתי צריכה פשוט לא להגיע, אבל אני, לב זהב יש לי. מרחמת על ילדים אבודים, והולכת לאסוף את משה-מרקו אשר דרכו אבדה לו בנבכי עזריאלי.
למי שלא הבין, מרקו שלנו מעולם לא הגיע לקומה השניה כיוון שהוא סבר שהוא כבר נמצא בה כל העת, למרות שבפועל היה רק בקומה הראשונה.
בכל אופן, הגעתי לסופר-פארם. מצאתי שם את משה יושב עם הפנים למדרגות הנעות, מול ה"בלאק טו גו"- מסעדת ההמבורגרים.
הספקתי להגיד למשה רק משפט אחד קטן בטרם נקטעה שיחתנו ע"י צלצול הסלולרי שלי. באינסטינקט אוטומטי של רל"שית שכל שיחה מקפיצה אותה, הבטתי בצג וראיתי מספר שאני מכירה אך לא זיהיתיו. ביקשתי סליחה, עשיתי תנועת "המתן נא" עם היד ועניתי.
זו היתה השותפה שלי, וכיוון שהיא אף פעם לא מתקשרת סתם הנחתי שאירע דבר מה ושידלתי אותה לדבר.
עשר שניות לתוך השיחה שלי עם השותפה, אני רואה את מרקו מפליג על סיפון המדרגות הנעות היורדות מן הקומה הראשונה אל קומה אפס.
לרגע חשבתי ששוב לא הבין הלז שקפה ג'ו נמצא בקומה השניה, אך הוא נופף לי בידו וצעק "לא מתאים לי! שיהיה בהצלחה!".
השיחה עם השותפה נגדעה (תישארו עד הסוף, אספר לכם מה היה העניין שבגינו היא התקשרה) ואני נותרתי מול ההמבורגרים, רעבה כמו כלב (חשבתי שנאכל ביחד, אני מרקו וקופיפו...).
התחלתי לצחוק בטירוף. סיינפלד לא היה כותב סצינה יותר מופרכת מזו, כאשר בתפקיד משה – כמובן - ג'ורג' קונסטנזה.
אם תחשבו במחשבון, תגלו שכל ה"דייט" הסתכם ב-20 שניות.
שיא חדש נשבר, שכן הדייט הקצר ביותר הקודם שלי עמד על עשר דקות.
אז משה קיבל את השם "משה הפסיכופת עם הקצר" וזאת לרגל היותו קצר מוחין, קצר מידות, קצר פתיל ומי יודע מה עוד קצר שם, או מקצר שם במעגלים... ;)
ולגבי השותפה, זה הלך ככה:
- טלי יש לנו חילזון בדירה
- אוקיי, מה בנוגע?
- זה מגעיל אותי
- זה חילזון קטן?
- זה חילזון בלי קונכיה
- לא לא זו לא חשופית. זה חילזון - רק בלי קונכיה!
- אבל אין חילזון בלי קונכיה! .... בעצם, רגע, אולי בעצם זה... זה... זה חילזון נודיסט...?!
אז יש לי שותפה תותחית, רבותיי, והיא התמודדה עם הנודיסט השובב בסופו של דבר, בגבורה, לבד.
למשה-מרקו אני מאחלת רפואת הנפש וגם קצת ריטלין לא יזיק, מוישה ידידי... מקווה שלפחות באת עם נעליים נוחות שהתאימו לספרינט שדפקת! :)
לסיכום (סקאלה של 1-10)
מד מראה מראה שעל הקיר: 7
מד עניין: 3
מד רוחב היד: טרם הספיקונו לקבוע
Mad man: (מד הטירוף): 10!
מד חרמנות:טרם הספיקונו לקבוע
ציון ממוצע מדדים שליליים: 5
ציון ממוצע מדדים חיוביים: 3.3
מד חרמנות:טרם הספיקונו לקבוע
ציון ממוצע מדדים שליליים: 5
ציון ממוצע מדדים חיוביים: 3.3
ואל תחמיצו בפרק הבא את עלילות הדוס-טילים מאבטח הטיולים!
דארלינגק'ה,
אני יודע בדיוק מה הבעיה שלך:
לא מחשיבים בממוצע ערכים של תצפיות סטטיסטיות לא קיימות!