מנוחה נכונה
, Posted in
ערב יום הזיכרון.
אני בכיכר רבין, מתייפחת כמו שרק אחיינית שכולה, שאיבדה השנה גם שלושה קרובי משפחה, יכולה להתייפח.
הצער והיגון המשוקללים מכל נפטריי מציפים עם כל הקראת שיר של יאיר לפיד, עם כל סרטון של עוד חלל, ועם כל זיוף של קרן פלס.
האירוע משודר בלייב בערוץ 10, ומצלמת הרחף מרחפת מעדנות וקרוב, קרוב מדי, לראשי.
מחשבה חולפת במוחי הקודח: אם המצלמה תיפול עלי ותרוצץ את גולגולתי זה יהיה מוות מבדר למדי, הלא כן? תודו שאם הייתם קוראים בעיתון על ההיא שבטקס יום הזיכרון נפלה עליה מצלמת הרחף, וצה"ל הכיר בה כחללית-צה"ל, הייתם מחייכים. תודו!
אז כן, אני מתכננת לחיות לנצח. אבל אלוהים גרר אותי השנה למבחר בתי עלמין (תארוז לי פעמיים סגולה ואחד חולון, תודה) כך שאני מודעת לזה שיש גם סופים אחרים.
ואת זאת יש לדעת, חברים: אנשים מצחיקים יעדיפו תמיד למות בצורה מצחיקה. ככה, ללכת בסטייל, בדרך שלא תוכלו לשכוח.
אז אל תבכו על קברי, תחסכו את התקציב על רב מייבב (מתנגנת לי בראש גירסת טראנס לא-ל מלא רחמים כבר די הרבה שנים... חבל שאתם לא יכולים לשמוע!), ותביאו את שחר חסון שיעשה לכם שם סטנד-אפ! אפילו שהוא בטח יהיה ממש זקן עד אז, אז שיהיה סיט-דאון, גם טוב.
עכשיו, אני גם בחורה. ובחורות הרי אוהבות לתכנן הכל מראש. את עוד לא כלה, אבל כבר יודעת איזו שמלת-כלולות תהיה לך בחתונה. את עוד לא אמא, אבל יש לך שמות כבר לכל עשרת ילדייך, כולל לתאומים ( שושן וצחור, שושן הבת וצחור הבן).
אז אני עוד לא מתה, כן? אבל אני יודעת בדיוק איך החלקה שלי צריכה להיראות!
יש במצבות "כרית" ו-"שמיכה", כן? אלו שתי האבנים הענקיות ששמים הקבר. אז אני, אני לא רוצה שמיכה. יום אחד הרי יבוא המשיח ואני אצטרך לקום, ומי יעזור לי להזיז את השיש הזה ששמתם עלי? אההה... לא חשבתם על זה, נכון?!
אבל אני חושבת על הכל מראש. ובתור כרית, אנא, אל תשימו לי שיש מרובע מהוקצע. אני רוצה סלע פראי, טבעי! שלא נגעו בו כמעט בכלל, רק בתהליך ההובלה ככה, איזה סבל צעיר נאה ומיוזע ליטף אותו...
במקום שמיכה, תשתלו בבקשה פרחים וקקטוסים בערוגה שלי, אולי אפילו בונזאים חמודים עם פירות (אני מטורפת על מיניאטורות!). אפשר גם שיח פלפלים חריפים מתוקים, שכן גם אני הייתי פעם רד הוט צ'ילי פפר בועט.
ביניהם פזרו פיות ענוגות ואת הברביות שאהבתי כל חיי. על הכרית תחרטו איזה שיר (עוד לא החלטתי איזה, אבל משהו של רחל תמיד הולך. אפשר גם איזו יצירה עצמאית שלי).
אם יהיה מקום, הוסיפו דברי שנינה, חוכמות-פנינה, אולי אפילו תשימו שם MP745 (זה יתקדם עד אז הרי) עם מנגינה!
אפשר גם להכין מדף קטן ולשים עליו ספרי שירה, דברי תורה... וכמובן את אוסף הנעליים והבגדים - הוציאו למכירה!
את הכסף תִרמו לצדקה.
בכל יארצייט תעשו חגיגה, עם הרבה פחמימות וקצפת, כמו שאני אוהבת. והרבה מוזיקה. ויש לכם אישור ממני לשמוע מוזיקה גם בשנת האבל, כי מוזיקה זה חיים.
תזכרו, שבגדול אהבתי לחיות. בקטן רציתי לקפוץ מעזריאלי כל שני וחמישי, אבל בגדול אהבתי לחיות. מצידי תעשו "על האש" בגינה הקטנה שתהיה החלקה שלי, בכיף אני אומרת. שימו שם כף ודלי ותנו לילדים לשחק בחולות, מקסימום הם ימצאו עצם... יהיו קטעים!
עד 120 ובריאות איתנה לכל הקוראים החמודים שלי (ולי כמובן חיי נצח ועושר מופלג!)
מצ"ב דוגמית חלקה חביבה
מצ"ב שחר חסון (תקליקו חמודים)
.JPG){kind=link}
בס"ד
בחיים לא הייתי מעזה להעלות דברים כאלה על הכתב! אבל את משו מיוחד, את...
מאחלת חיים א-ר-ו-כ-י-ם (עד 120 שנים) של בריאות, שמחה ואושר!
בינתיים - הנה מתקרב לו הקיץ ואת מגלה שעברת את ה-30 המפחיד בשלום, ברוך ה'.
אז יאללה, לא עזריאלי ולא נעליים.
מעכשיו - רק טוב בע"ה!
אוהבתותך המון!!!