סופשבוע פצוע בגבגב"ש.... פצוע!
, Posted in
פוסט זה נכתב אליכם בכתב יד.
טוב, כמעט.
זה בגלל שאין לי מחשב מאז יום חמישי.
הכל התחיל כשהייתי צריכה להוריד איזה אנטי וירוס. מכירים את זה שלוקחים חיסון (בעולם האמיתי, לא בוירטואלי), כשהחיסון הוא בעצם נגיף מוחלש של המחלה עצמה?
רוב הסיכויים שלא תחטפו את המחלה, אבל תמיד קיים סיכוי קטן שהיא כן תתפתח אצלכם למשהו עם שם צבעוני כמו אדמת/צהבת/ירקת/כחלת.
אז כנראה שזה עובד ככה גם בתחום המחשבים. האנטי וירוס ה-#$^$%@$^$ תקע את המחשב ועצם התקנתו היתה הפעולה האחרונה שהצלחתי לבצע.
מה אגיד לכם, חברים, החיים בלי מחשב הם קשים מנשוא.
ראשית, לכי תשמרי על קשר עם חברים בלי פיבי (פיבי = פייסבוק). מה, תרימי עכשיו טלפונים לאנשים? מה זה פה, שלהי הניינטיז? מה השלב הבא, מסיבת החלפת פאנלים צבעוניים בנוקיה 5110 המגניב שלנו? שמא, מסרנא ליצלן, תסמסי כאחרונת האגוז-לוזריות "ערה" לחברותייך, מתובל בסמיילי קרצני?
גרוע מכך - התסמסי "ער?" טורדני ואף מעורר חשדות הורמונאליים לחברים שלך? הרי ברור שהם יתהו האם נשתבשה עלייך דעתך הדוסית, ואז תחל התכתבות מאוסה שסופה מי ישורנו עד שתגיעו לכדי "לילה טוב" שימצה את הדיון גועש התווים (כי לא בכבוד של אף אחד וגם לא בתקציב של אף אחד באשכרה לחייג!)
הרי כולם יודעים, שהיום סוגרים עיסקאות, הסכמי שלום ואת הריבית במשק לחודש הקרוב בצ'ט של הפיבי (וכן, אני עושה "נוט נאו" לסטנלי כבר די הרבה זמן. מתי הוא יבין שהפיבי שלי שייך לצעירים...?).
ומה עם מטלות שעלי להגיש? מה עם כתיבת פוסט לקהל הצמא, אולי לזרוק כמה תגובות בפורומים המשתוקקים? ומה עם קצת הנאה עצמית? (צפיה בסרטים תמימים או בסטנד-אפ של שחר חסון. על מה כבר חשבתם חבורת סוטים שכמותכם?!)
כל זאת ועוד נבצר מאמתכם החרופה.
בצר לי, מצאתי את עצמי מבצעת מטלות בית ביום שישי בהתלהבות שאין רבה ממנה: מבשלת, מכבסת, מנקה מחראות, מספנג'ג'ת וצועקת על הילדים המדומים שלי "א-ב-ל למה אתה דורך???!!!! זה עוד לא יבש!!!! אתה עושה לי סימנים!!! נמאס לייייי!!!! אני לא משרתת בבית הזה!!!!".
הבעל המדומה כמובן יצא לסידורים, כדי להימנע מחרון אפה הקטן והמעוצב של אשתו (אה, ולהוא שרצה שאני אעשה נזם – איך אני שמחה שלא עשיתי את זה! שנאמר: "מה פצע באפי ברדתי אל שחת", וגו', תהילים/ל'/ י').
שילך, אמרתי לעצמי, גם ככה אין בו תועלת ואני לא זוכרת כבר למה התחתנתי איתו, יש מצב שהוא היה יפה פעם? אמצא לי מאהב צעיר וחטוב מנערי הגבעות שונאי המחוייבות!
עודי מצווחת בראשי על משפחתי המדומה ומתכננת כיצד אבגוד בבעלי הכעור עם בייניש תכול עין ונאה-בלורית (השפעות ידועות של היעדר קרינה אלחוטית מהראוטר) חשתי, כמו בכל יום שישי, צורך עז במוזיקה.
בד"כ הפלייליסט לניקיונות מורכב ממחצית הכמות שירים במזרחית מכל התקופות (אתם לא תזהו את ליאור נרקיס המוקדם!) ומחצית הכמות להיטי מועדונים פזזניים, רצוי עדכניים.
דא עקא, והמחשב, ספק המוזיקה העיקרי, כאמור - שובק.
בצר לי פניתי לזה שאפילו הוידאו הרג אותו, שלא לדבר על היו-טיוב, הלא הוא הרדיו. הרדיו התעקש לצרצר רעשים בעיקר, ולקלוט - כהרגלו - בצורה מושלמת - אך ורק תחנות ברוסית ובערבית.
לצערי אינני דוברת אף לא אחת מן השפות הללו על בוריין, ובהיעדר מושיק עפיה, אייל גולן וריהאנה, פניתי לקרובי משפחתם הידועים - מוצרט, באך, שופן.
כך, עם מוזיקה קלאסית בפול ווליום מן הרדיו, מצאתי את עצמי מכבסתולה, שוטפתריצפה, מדיחהכלים, לצליליהם האירופאיים של צ'לו, כינור, מצילתיים, פסנתר, מינים ועוגב. וכן, אני בחורה עם טעם מגוון, לכל חובבי המוזיקה המיסיונרית מביניכם.
עודי מצווחת בראשי על משפחתי המדומה ומתכננת כיצד אבגוד בבעלי הכעור עם בייניש תכול עין ונאה-בלורית (השפעות ידועות של היעדר קרינה אלחוטית מהראוטר) חשתי, כמו בכל יום שישי, צורך עז במוזיקה.
בד"כ הפלייליסט לניקיונות מורכב ממחצית הכמות שירים במזרחית מכל התקופות (אתם לא תזהו את ליאור נרקיס המוקדם!) ומחצית הכמות להיטי מועדונים פזזניים, רצוי עדכניים.
דא עקא, והמחשב, ספק המוזיקה העיקרי, כאמור - שובק.
בצר לי פניתי לזה שאפילו הוידאו הרג אותו, שלא לדבר על היו-טיוב, הלא הוא הרדיו. הרדיו התעקש לצרצר רעשים בעיקר, ולקלוט - כהרגלו - בצורה מושלמת - אך ורק תחנות ברוסית ובערבית.
לצערי אינני דוברת אף לא אחת מן השפות הללו על בוריין, ובהיעדר מושיק עפיה, אייל גולן וריהאנה, פניתי לקרובי משפחתם הידועים - מוצרט, באך, שופן.
כך, עם מוזיקה קלאסית בפול ווליום מן הרדיו, מצאתי את עצמי מכבסתולה, שוטפתריצפה, מדיחהכלים, לצליליהם האירופאיים של צ'לו, כינור, מצילתיים, פסנתר, מינים ועוגב. וכן, אני בחורה עם טעם מגוון, לכל חובבי המוזיקה המיסיונרית מביניכם.
אז זה היה יום שישי.
במוצ"ש, בהיעדר חברים או רצון להתחברת (קורה נו) ישבתי וראיתי טלויזיה. לא אשת טראש אנוכי (טוב, לפעמים כן אבל זה לפוסט אחר) ולכן ראיתי את כל תולדות הקולנוע העברי במשך כשלוש שעות, אולי קצת יותר, בערוץ 8. שאלו אותי מה שבא לכם על מנחם גולן, ג'ורג' עובדיה, בועז דוידזון, והקרן לעידוד סרטי איכות ותראו מה זו שליטה בחומר.
תוך כדי תקף אותי רעב. לקוטג'. אני לא יודעת מה איתכם, אבל בבית שלי בבת-ים תמיד היה קוטג'. זה משהו הורי כזה, שיהיה קוטג' לילדים. אבל בדירה אין קוטג'. קוטג' מתקלקל מהר, ובדירה אוכלים לאט.
אבל יש עמבה! למה יש עמבה? כי קניתי לי עמבה. כי אני אוהבת עמבה. גם בדייטים ראשונים, אם תהיתם לעצמכם, קמצנים חובבי מים עם לימון שמרעיבים את הבנות שהם יוצאים איתם. וככה מצאתי את עצמי אל תוך הלילה בסעודת פיוז'ן דליקטס: אוכלת פוקצ'ה איטלקית שהכינה השותפה, עם חביתה שחרכתי במו ידי, ומנגבת את הפוקצ'ה בעמבה החמצמצה והעיראקית שלי. מעולם לא ביצע עיראקי את זממו כה יפה באיטלקיה ענוגה, let me tell you this.
קינחתי ב-7 כוסות ויטמנצ'יק בטעם ענבים. שתיתי ונהייתי אריה! או לפחות נהיה לי חשק לאריות. זוכרים שאמרתי שאני לא טראש? אז לא רק שאני לא טראש, אני אפילו אצילה למדי, ממש כאותה חיה מלכותית.
אנינת-טעם בריטית שכמותי, צפיתי ב-BBC אנטרטיימנט בסרט טבע מדובב – משהו מקסים לגמרי –סוג של נשיונל ג'אוגרפיק עם קולות של קייט ווינסלט והלן מירן ועוד כל מיני בריטיים. זה נקרא PRIDE ואין, אריות זו פשוט החיה הכי מקסימה בעולם. יש להם את הגורים הכי מתוקים, את הנקבות הכי טורפות והזכרים הכי הדורים ויפים מכל החיות בעולם.
ולזה שאני מזל אריה אין שום קשר לדעתי הבלתי משוחדת בנושא!
אז זהו, זה היה הסופ"ש דיכאון שלי. מזל שיש לפטופ מהעבודה שאפשר לקחת כדי לשפר במעט את מצב הרוח J
* יום למחרת: אני שמחה לבשר שהמחשב חזר לחיים בזכות יאיר ידידי, ה' ישמרהו ויצילהו וימציא לו את זיווגו הראוי והטוב במהרה בימינו א-מ-ן!
איזו לביאה! נשמע שיש מלא חיים מחוץ למחשב. כמעט שהתפתיתי להתנתק מהרשת, אבל בסוף חזרתי לצ'וטט בפייסבוק
אחלה פוסט! כרגיל..
"מנגבת את הפוקצ'ה בעמבה החמצמצה והעיראקית שלי. מעולם לא ביצע עיראקי את זממו כה יפה באיטלקיה ענוגה, let me tell you this."
משפט מעולה!
טלי, הורסת כתמיד, שתהיה לי בריאה.
(מור, ליתר בטחון)