מה עשיתי בחג הפסח תשע"א ו/או סוד האושר!
, Posted in
פסח.
ערב פסח היה ביום שני, י"ד ניסן (מן הסתם). אבל אנחנו התחלנו לנקות את הדירה שלנו ביסודיות כבר מט"ו בשבט, למען הסר ספק, אבק וחמץ.
העובדה שהיו שני אדרים השנה (לשני קוראינו החילונים נספר שבשנה עברית מעוברת כמו השנה, יש 13 חודשים, החודש שלפני ניסן נכפל וכך מתקבלים אדר א' ואדר ב') לא גרמה לנו להתבלבל לרגע: סך הכל הרווחנו עוד חודש לנקות בו, בלי לחץ!
העובדה שהיו שני אדרים השנה (לשני קוראינו החילונים נספר שבשנה עברית מעוברת כמו השנה, יש 13 חודשים, החודש שלפני ניסן נכפל וכך מתקבלים אדר א' ואדר ב') לא גרמה לנו להתבלבל לרגע: סך הכל הרווחנו עוד חודש לנקות בו, בלי לחץ!
ככה הלך לו המניקור האקזוטי (היתה לי דוגמת סחלבים פראיים על הציפורניים עד אז. ומי שהידיים שלה שורדות אקונומיקה ומסירי שומנים בלי כפפות, שתקום) וכמובן שגם כאבי גב מהמאמץ לא דילגו על שפחתכם הכנועה.
נראה לכם??????????????????
שפחתכם מוכנה להיות כנועה רק בסיטואציה אחת (ולא, זה לא בתקציב שלכם, סטודנטים אומללים ושאר אנשים שמרוויחים פחות משש ספרות לחודש).
התחלנו לנקות את הדירה בדיוק שלושה ימים לפני המועד המשוער, כלומר ביום שישי.
ביום ראשון העבודה שלי גישרה על פערי חופשות כך שלקלקתי רצפות ועוד כל מיני חלקים של הדירה (בפוסט פה-סח שלי סיפרתי לכם על חוויות מתהליך ניקוי המקרר).
החמץ נבדק לאור הנר באותו ערב ובוער למחרת לאור השמש הקופחת בחוץ, בצורה אלגנטית ולא כמו הברברים שנוהגים לערוך שריפות מסריחות (תמיד איכשהו נשרף גם ניילון במדורות הללו), עת הספגנו פרוסות לחם בממרח אנין ועדין של אקונומיקה ונוזל כלים.
החמץ נבדק לאור הנר באותו ערב ובוער למחרת לאור השמש הקופחת בחוץ, בצורה אלגנטית ולא כמו הברברים שנוהגים לערוך שריפות מסריחות (תמיד איכשהו נשרף גם ניילון במדורות הללו), עת הספגנו פרוסות לחם בממרח אנין ועדין של אקונומיקה ונוזל כלים.
כן, ככה נראות ההכנות לפסח אצל רווקים שמחים ונטולי לחץ. אבל לא באתי לספר לכם על הלכות החג, אלא על מעשי הרבים בחג הזה.
ובכן חברים, נהניתי מאוד מן הפסח שלי שכלל פעילות ללא סוף! ארבעה טיולים ברחבי הארץ! מופעי זמר ושירה בציבור! מפגשי רֵעִים אל תוך הלילה ומשחקי אִשְׁקוּקָה! וכמובן איך אפשר בלי על האש, על האש, על האש!
אז זהו, שאפשר.
שום על האש, שום אשקוקה ושום נעליים. לא עשיתי שום דבר בחג הזה, למעט אכילה טובה ושינה טובה אף יותר. בהיעדר משפחה גרעינית (אמא שלי בילתה את החג בחו"ל) הידפקתי על דלתן של חברות טובות ונדיבות ששמחו, לפחות כך אני מקווה, לארחני.
זכיתי לנוע על קו פ"ת-ב"ש ולהתארח בשלושה בתים שונים. זכיתי לאכול מטעמים מן התפוצות השונות (הונגריה, מרוקו, ג'רבה, קפה-קפה) ולנום במבחר תצורות (לינה זוגית במיטת נוער בצורת ר', לינה בדידה וזוגית במיטה זוגית, לינה זוגית במיטת נוער פתוחה מוצמדת כזוגית) ובל ידיח אתכם מוחכם התכלכל לדבר עבירה - כל הנ"ל היו בחברת נשים נאות בלבד.
קמתי בשעות שחפצתי (שתיים בצהריים, ארבע אחה"צ, חצות היום), ולאור היעדר מחוייבות כלשהי לאיש מלבדי לא חפזתי לשום מקום באופן מיוחד.
חברים, החיים ברווקיאדה הם תענוג. אל תתנו לאף הורה טרוט-עיניים ומוכה כינים לבלבל אתכם: האושר טמון בהיעדר מחוייבות, היעדר אחריות, וחירות כלכלית. לרווקים יש את כל זה. להורים אין אף אחד מאלו. לנצח.
רבים מאיתנו, חברי לרווקיאדה, מקוננים על מר גורלם. אבל מה בדיוק מר פה?! בעוד שאימהות רבות מסניפות חומרי ניקוי חודשים לפני המועד המשוער, וגרונן ניחר בצווחות "אבל ניקיתי ת'חדר הזה לפסח למה אתה אוכל בו ביסקוויטיםםםם". בעוד שגברים נשואים רבים מרכינים ראש ויושבים של שרפרפים קטנים לנקות תנורים חרוכים, ומרימים ראש לצבוע תקרות ועוד מטלות מפנקות מסוג זה - אצלנו ברווקיאדה שום מרקחה לא נרקחה.
שמש במרום, שקט ושלווה. אהבה וחום, חום ואהבה (ולא, לא חום מההגעלה...).
אז מנקים ת'דירה בקטנה. מוכרים ת'חמץ, בקטנה. קונים כמה עוגיות כשל"פ, בקטנה. אוכלים בחד פעמי, בקטנה. אוכלים בחוץ, בקטנה. מקפידים על לפתית קטנית שרויה ועל אחותך, הקטנה.
החיים בקטנה הם כיף גדול. כמה בקטנה, ככה יותר רגיעה לנפש.
אז אני לא יוצאת במניפסט שאומר אל תתחתנו או אל תעשו ילדים אבל בטח שאין לנו מה להתבכיין. זו התקופה הכי משוחררת בחיים, הרווקיאדה, והיא לעולם לעולם לעולם לא חוזרת (מהרגע שיש לך ילדים נכנסת בך חרדה קיומית לגורלך ולגורלם, גם כשהם בני מאתיים. וזהו, לעולם לא תדע עוד שלווה אמיתית).
אז הפסח שלי היה מלא שלווה, ונחת, ורוגע, אפס מועקות, אפס חרדות קיומיות, אפס מצוקות כלכליות, אפס קלוריות (טוב, זה כבר שקר).
רק חוויות נעימות, מלא מלא חברים (אחים לרווקיאדה!) ובלי, תחושת, הח-מצה.
יאללה, שלהי ניסן שמח לכם!
0 Response to "מה עשיתי בחג הפסח תשע"א ו/או סוד האושר!"
Post a Comment