הרוחות המרטיבות שלי ו/או פחד ואימה בגבעה התמימה
, Posted in
הכל התחיל בשבת האחרונה בבוקר. קמתי בשעה 9:00, לעשות כל מיני דברים אישיים כמו פיפי.
עם הגיל, השלפוחית נעשית רגישה יותר (פעם יכולתי לא לעשות פיפי שעות על גבי שעות! אחחח, איפה הימים שבהם איפוק היה איפוק. ואיפוק זה כוח, מיינד יו!).
בכל אופן, הפיפי אינו האישיו כאן.
באמבטיה שלנו יש שטיחון ורוד קטן. אני נכנסת לאמבטיה ורואה את השטיח ספוג כולו. מה זה ספוג, מטפטף כאילו בילה כל הלילה בחוץ בגשם. אממה? מסביב הכל יבש. רק השטיח ספוג.
ומי שזה מזכיר לו את עלילות גדעון השופט/המשפטן, לא טועה. גיזת הצמר, זוכרים?
טוב, תליתי אותו שיגיר את מימיו על דלת הדוּש. כי שבת ואסור לסחוט.
אני יוצאת מן האמבטיה על מנת לשוב לחדרי, כי אין מצב שבשבת ב-9:00 בבוקר אני אקום (מה אני אמא? או אשתו של מישהו? אני רווקה שמחה! אני ישנה כמה שבא לי! תקנאוווו J) ומעיפה מבט בשטיח הכניסה החום הקטן שלנו.
הוא נראה לי כהה מהרגיל.
מתבוננת יותר מקרוב ומגלה שאף הוא, ספוג כולו.
ומסביב?
ניחשתם, הכל יבש.
סססרבאק, מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?
טוב, אותו כבר- אמרתי לעצמי- אייבש בחוץ. יוצאת החוצה.
יש לנו בחוץ גם שטיח, צהבהב ורקוב אבל שטיח.
גם הוא.
רבותי – גם הוא- ספוג כולו. ונכון, המדרגות המובילות אליו – יבשות.
אני גרה בדירת מרתף כך שהכניסה לבית היא בירידה, ויש מדרגה קטנה בכניסה לבית (שם השטיח החום) ומשמאל לדלת הכניסה, יש את האמבטיה. צירפתי גם תמונה להמחשה. כל הדלתות היו סגורות כל העת.
כעת, כיוון שהשטיח בחוץ רטוב, נראה כי כיוון המים היה מן הסתם מבחוץ כלפי פנים, שכן על אף היותי אדם מאמין אני מתקשה לדמיין את המים עולים מעלה מעלה ומקפצים מעל המדרגה הפנימית ויוצאים לטייל בחוץ.
אבל מאיפה לעזאזל שיגיעו מים?!
שמא תאמרו גשם?
לא ולא. מדובר בימים נאים ולא גשומים, וגם בימי סופה וסער, לא נרטבו אצלנו אפילו המדרגות, קל וחומר פנים הבית.
שמא תאמרו ביוב שעלה על גדותיו מפתח הכניסה?
לא ולא, שכן ביוב דבר מצחין הוא, והשטיחים היו רטובים אך לא מצחינים.
שמא תאמרו דלי מים ששפך שכן?
נניח, אבל מלבד העובדה שזו תיאוריה משונה כי למה שמישהו יעשה דבר כזה בשבת לפנות בוקר, הרי שמה ההסבר לכך שבין שטיח לשטיח היה יובש מוחלט, וגם באמבטיה - לשם הגיעו המים אחרונים ככל הנראה - לא היה זכר לנחלי תעבורה?
מה גם שמעבר המים משטיח א', ב' ל-ג' לא יכול היה להימחות כל כך מהר כי כאמור זו דירת מרתף ובה חלונות גבוהים וצרים כך שדברים לא מתייבשים בה על נקלה.
ובכן רבותי, תעלומה.
וכדי שלא תגידו שאני בודה מליבי הקודח – את השבת בילתה עימי בדירה חברתי מיכל, ואף היא, כמוני, נותרה פעורת פה, משתוממת ומלאת תהיות בסוגיית השטיחים הכבושים במי ברז.
בעצם, היחיד שיודע את האמת הוא רוברט, המניקין שיושב אצלנו בדירה על מכונת הכביסה. רק הוא יודע מה באמת ארע באותו ערב שבת, אחרי שהלכנו אני ומיכל לישון. אבל רוברט ממשיך לטעון לזכות השתיקה וממלא את פיו שטיחים ספוגים במים.
אז אם יש לכם, קוראים נאמנים ומאמינים, הסברים לתופעת השטיחים השוחים, אני אשמח לשמוע.
בינתיים, הִצפּנוּ שומים בכל מיני מקומות מסתור בבית. אומרים שזה מרחיק את המזיקים וגם נותן ניחוח ביתי וחמים של לחם-שום בקיץ. יאמי!
 |
| צילום לא אילוסטרציה |
יש לי תיאוריה הגיונית בתיאוריה, אבל אני לא חושב שזה מסביר את המקרה דנן.
אם משום מה רצפת הדירה מעלה לחות לאיטה במשך הלילה, הלחות יכולה להתייבש מהר יותר כשהיא על פני הרצפה מאשר אם היא נספגת כל הזמן בסמרטוט/שטיח.
אבל לא ציינת שיש לכם כזאת בעיה בדירה בכלל, וגם נראה לי מוגזם שזה אשכרה יגרום לשטיח להיות עמוס מים בעוד הרצפה יבשה לחלוטין.
זו אכן לא תאוריה מספקת שכן היה זה לילה רגיל מבחינת טמפרטורות, אפילו קריר לעונה ועל כך יכולה להעיד גם מיכל. כבר הייתי בדירה בלילות חמימים ולחים יותר ושום דבר שאפילו מזכיר את זה לא ארע.
אולי אחת מהשותפות שלך פשוט שטפה את השטיחים טרם הפסח והשיבה אותם למקומם לפני שהתייבשו כליל?
קרה כבר.
לא... יש לי רק שותפה אחת והיא לא היתה באותה שבת בכלל בדירה. חוצמזה שהיא צריכה להיות שותפה די פסיכית כדי לקום באישון לילה, בליל שבת, ולקרצף שטיחים. ואני שמחה לציין שאם כבר, אני השותפה הפסיכית בדירה...