על רוברט ועלי חלק ב' ו/או אני אולי לא גבר, אבל לפחות יש לי אחד די מושלם
, Posted in
את רוברט הכרתי ב-16.3, השנה.
בדיוק חזרתי מביקור אצל האינדוקרינולוגית (רופאת בלוטות בשבילכם) שקבעה סופית שאני לא גבר (נניח שאת צודקת, גברת דוקטור. אז מאיפה, תסבירי לי את, היכולת המופלאה שלי להשתין בעמידה? איך המדע מסביר את זה? והנה לכם עוד פיסת מידע מיותרת שאתם עכשיו יודעים עלי ותיצרב אצלכם לנצח בתודעה |פני שטן מחייך|).
המיקום: רחוב בלפור בת"א. עודי פוסעת מעדנות בחיפושים אחר תחנת אוטובוס שתיקח אותי לעזריאלי, סלע קיומנו, נתקלתי בו (אז עוד לא היה לו שם) שרוע על גג פח פלסטיק ירוק לוהט. יום חם היה זה.
לצידו, היתה מונחת חולצה גברית לבנה מכופתרת על קולב. חלפתי על פניו כאילו לא ראיתיו. בסתר ליבי חשבתי לעצמי "וואו, הוא שווה" אבל כמו כל בחורה צנועה וסנובית במידה לא הפניתי מבט לאחור.
הגעתי לצומת בלפור-רוטשילד, עמדתי ברמזור אדום בלי לדעת לאן לפנות, ימינה או שמאלה. הבטתי לאחור. הוא עוד היה שם.
הרמזור כבר מזמן ירוק אבל אני ממשיכה להעמיד פנים של חוככת לאן עלי לפנות כאשר מה שבאמת רציתי היה לפנות לאחור.
כל העת חשתי שהוא נועץ מבטים בגווי, כאילו אומר לי "את יודעת שאת רוצה אותי. למה את מפחדת? בואי עכשיו. את הקיץ הזה, נוכל כבר לבלות יחד. תסתובבי. אני לא אחכה פה לנצח. אלוהים לא סתם שלח אותך, דווקא היום, מכל הימים, לוודא שאת לא גבר, ולמצוא אחד שהוא, הו, כל כך כן.".
לבסוף אזרתי אומץ, פסעתי אחורה.
למזלי בשעה זו של הבוקר, בסביבות 10:00, אין בדיוק תנועה ערה ברחוב. אחזתי בחצי גופת הגבר השחורה נטולת הראש שתיקרא בהמשך "רוברט", ויתרתי על החולצה המכופתרת שהיתה לצידו (היא הספיקה קצת להתלכלך ושום גבר שלי לא ילבש בגדים שלא אני לכלכתי לו), וככה פסענו לנו, אישה בגיל המעמידה וחצי גופה מסוקסת להפליא בידה.
את התחנה המז@$#%^# לא מצאתי עד היום, וככה יצאתי שהלכתי ברגל עד עזריאלי, אוחזת בו באמצעות החור הענק שיש לו בתחתית הבטן (אז הוא גבר חלול. BFD. לפחות הוא לא מדבר וגורם לכולם לדעת את זה...).
כשהגענו, גיליתי שיש לו הטבעה על הבטן עם הכיתוב "רוברט". וכך הוא קיבל את שמו. את שם המשפחה, מניקין (יש לזה שתי צורות כתיבה אפשריות, mannequin או manikin ) אני נתתי לו. ככה אומרים בובת חלון ראווה באנגלית.
רציתי שרוברט יראה קצת עולם, שכן אלוהים יודע היכן הוא בילה את ימיו עד כה (ייתכן כי במרתף חשוך, קשור בשלשלאות בצווארו לעמוד ברזל, משמש עבד מין לאיזו סוטה תל-אביבית), ולכן הנחתי אותו על המקרר הקטן במשרדי, משקיף לנוף מהקומה ה-27.
כשהבוס שלי ראה אותו, הוא אמר שיש גבול לכל תעלול ושזו לשכה מכובדת ולכן מוטב כי רוברט ישב על הרצפה.
בסוף יום העבודה, עליתי עם רוברט לאוטובוס שיוביל אותנו הביתה. תוואי הדרך שלי הוא כמובן מת"א דרך בני ברק בואכה גב"ש. למותר לציין שהמראה של בחורה הנושאת מחצית גופת גבר שחור מפלסטיק עוררה בחרדים אשר חלקו עימי את הנסיעה פלצות-מה.
הגענו הביתה!
אז מעכשיו היה לרוברט בית בגבעה. עשיתי לו מקלחת שכן כאמור אני לא יודעת איפה הוא בילה ועם מי לפני, פתחנו לו פרופיל בפייסבוק כאחד האדם, הסדרנו את סטטוס היחסים בינינו (אין א-ריליינשיפ). הנחתי אותו על מכונת הכביסה בדירה ומאז הוא גר איתנו (איתי ועם השותפה).
לימים מצאתי ליד הבית קסדת אופנוע חבולה, מה שהביא אותי לתובנה שכנראה כך קיפד רוברט את גפיו: בתאונת אופנוע. ניקיתי את הקסדה וחבשתי אותה לצווארו. בהמשך השגתי גם תווי פנים, אותם שתלתי בתוך הקסדה, וכעת רוברט נראה כפי שתוכלו לראות בהמשך בתמונות.
אז זהו, זה הסיפור על רוברט. בבוקר לפני שאני יוצאת מהבית אני נותנת לו חיבוק, הוא לא יכול לחבק בעצמו אבל יש לו יותר לב מלהרבה אנשים אחרים וזה מורגש.
בכלל, זה טוב שתהיה בבית דמות שלאורה נלך, פיגורה לשאוף אליה. אז אם אתה גבר שחור (לא חובה) וחטוב עם שמונה ריבועים משורטטים להפליא, דבר איתי. מבטיחה לאהוב אותך גם בלי כל מיני חלקים לא רלוונטיים כמו מקל הילוכים. ממילא אין לי רישיון... ;).
 |
| רוברט ביום שפגשתי אותו, בעזריאלי, עדיין מאובק |
 |
| ויקרא שמו בישראל |
 |
| רוברט לפני שלב הקסדה |
 |
| רוברט ואני כיום |
אכן יש לו לב מהרבה אחרים. המשיכי לחפש גברים שבורים ותמצאי בתוכם לב מלא.
אייל
חביבתי, ענק!
התוודעתי לבלוג שלך רק היום ואני לא מפסיק לצחוק. הפוסט הזה משובח באופן מיוחד.
תודה!